בהתחלה חשבתי לתת לספר רק שלש כוכבים, אבל רק עם גמר הקריאה חשתי שהוא נגע בי במקום עמוק יותר. אולי כדתל"שית (לפני יובלות) מתוך המקום שגדלתי בו ועזבתי אותו- החברה של הדתיים הלאומיים (מפד"ל דאז), מצאתי שהספר נוגע באופן עמוק ואמין בנקודות כואבות שמתייחסות לקיום בחברה הדתית. כמו הדרישה להתבטלות של הפרט מפני הקהילה. כמו ההתייחסות המעמדית, הגזענית למעשה, שטבועה כל כך עמוק בתפיסה ובהלכות החיים החרדיים ושבאה לידי ביטוי בהתייחסות למיהו זיווג טוב בעולם השידוכים, או ביחס לחילוניים ול"גויים". ההתנשאות. והדיכוי. והסירוס הרגשי ממש (שבא לביטוי בעיקר בדמותו של בנימין). ואיך בחורה מלאת חיים וחלומות עם נטיה אמנותית מנסה לשרוד מבחינה רגשית ורוחנית בתוך כל זה עד שזה מחלחל גם לתוכה. ובתוך כל זה שזור סיפור טרגי (שלא אפרט כדי לא לקלקל למי שקורא) ששוב מאיר את הקונפליקט בין אנושיות חמה וחיה לנוקשות קרה ומתנשאת ומצמיתה. דמותה של גיתה מגלמת את האלטרנטיבה ל"חניוקיות" - האפשרות להיות דתי וגם חי ואוהב ואנושי ולא מתנשא, אך היא נדחיית ומבודדת על ידי ה"טובים יותר". כמה אני שמחה שאני לא שם. היה משהו בספר שהזכיר לי את סדרת הטלויזיה "מרחק נגיעה" (מומלצת).

איך אני רוצה להעיף את הספר הזה כבר חבל על הזמן שהשקעתי כמו בכל שלושת ספרי'ה בזבוז זמן מפספס את המטרה ומאכזב למרות שהיא כותבת טוב עדין משהו בספרים שלה לא עושה את העבודה אין פלפל אין משהו שגורם לך לוואו מאוכזב מאוכזב ספרים דה לה שמטה

"גמר טוב" היא נובלה אפרורית משהו שמצליחה להתעלות בזכות נושא שיש עליו "טאבו" בחברות רבות וגם ביהדות. נישואים בין קרובי משפחה מדרגה שנייה (למשל בני דודים) מקובלים אך רבים לא רואים זאת בעין יפה בלשון המעטה. הסיפור שלפנינו סובב סביב שתי משפחות חרדיות מפ"ת ובני ברק כשברקע התאהבותם של שרה ובנימין בני הדודים מאז היותם ילדים, דבר שמסתיים לבסוף בנישואם. הנישואים מחזיקים מעמד(69 ימים) עד אשר אמה של שרה מתוודה בפניה על סוד משפחתי בעברה. וכאן נופל לשרה האסימון שטעות בידה, דבר שמוביל ל"גמר טוב" - גט. מי שרוצה לקבל גם מושג מהווי החיים בחברה החרדית, בהחלט ימצא זאת בסיפור. לדוגמא, דבר שהפליא אותי במידה רבה - הוא התחייבותם של ההורים לקנות לזוג הצעיר דירה! מעניין אם הרעיון הייה מתקבל ועובר בחברה החילונית?

ספר ראשון של יוכי ברנדס, לא סיפור מדהים, לא עלילה מיוחדת, קצת הומור על חשבון החברה החרדית וסיפור סתמי וקצת רדוד שנכתב במעין ספר מעין חוברת של 132 עמודים. אין שום סיבה לנסות להידחף כדי לקרוא.

קראתי אותו רק עתה. במהלך כל יום הכיפורים. פשוט ספר מרתק. מצחיק ומסקרנן. כתוב בצורה אלגנטית. קופץ מגוף ראשון לשלישי וחוזר. מלבב ביותר.

תיכננתי לקרוא קצת לפני השינה וחיסלתי את הספר תוך שעתיים.
העולם החרדי נראה לאנשים כמוני בלתי הגיוני ובלתי אפשרי. העלילה בספר חושפת לעולם הזה, ומרחיקה אותי ממנו עוד יותר...
מאוד אוהבת את הסופרת (מלכים ג', שבע אמהות). זהו הספר הראשון שלה, שמחה שמצאתי וקראתי אותו.

נו איך לא, איך לא לראות את הספר של יוכי ברנדס ולא ולקחת אותו ולקרוא, ולמרות שאני יודעת שזו הפעם השנייה שאני קוראת את אותו הספר .. וזו לא הפעם הראשונה שאני קוראת את הספרים שלה ולא בפעם הראשונה.
אבל במקרה דנן אני לא זכרתי את העלילה ולכן מבחינתי זה נחשב כאילו אני קוראת את הספר בפעם הראשונה.
הסיפור מתאר את סיפור אהבתה של שרה לבן דודתה. את מחשבותיה רגשותיה והתנהלותה כלפי החברה באהבה זו, שום אזכור לגבי הצד הנאהב - מהן תחושותיו מחשבותיו וכן הלאה.
סיפור חד צדדי בהחלט
טוב אז סיימתי את הספר .. ומה לעשות לפעמים החיים הם כאלה לא תמיד הסיפור נגמר בסוף שמח / עצוב

ספר ששווה קריאה שניה ואפילו שלישית

קראתי את הספר בהנאה אך בכל זאת אני חושבת שהוא לא כ"כ מוצלח. איך זה ייתכן? אז ככה- יוכי ברנדס כותבת בצורה רהוטה, נעימה, עשירה ויותר מכך- סגנון הכתיבה משתנה בהתאם לדובר. בקיצור- מהבחינה הזו נהניתי ואהבתי.

אלא מה? הגעתי לסוף הספר והתאכזבתי.גילוי ה"סוד" הנורא שאמא של שרה מסתירה מעלה קושיות. למה היא סיפרה לה את זה רק אחרי החתונה ולא לפני? הרי לו היא עשתה זאת לפני היה סיכוי גדול יותר להניא את שרה מכוונתה. חוץ מזה שעם כל הכבוד לסוד הנורא הזה,אין לו בעצם שום משמעות הלכתית, ובן דודה עדיין אינו ממזר, ולמעשה הכתם שיש על שרה כעת משהתרגשה, גדול יותר מאשר הכתם על אהרון ומשפחתו שההרי הסוד, כטבעם של סודות, נסתר ולא ידוע לאף אחד כמעט.
בקיצור, למרות שהספר קליל ונקרא בהנאה, העלילה די מאכזבת. שווה לקרוא אותו רק בגלל צורת הכתיבה.