ביקורת ספרותית על רוחות הרפאים של גויה מאת מילוש פורמן
ספר לא משהו

---

איך קרה שגיבור הרומן - הפך לרוח הרפאים של הגיבור המציאותי ?

רוחות הרפאים של גויה הוא, רומן היסטורי שגיבורו הספרדי פרנסיסקו דה גויה, שימש צייר חצר המלך ובאותה עת גם צייר מחאה שהנציח את זוועות המלחמה. גויה נודע ביצירת המופת שלו, שלושה במאי 1808, המתארת בחדות את אימת הוצאתו להורג של מורד. הציור הזה הוא כמו גרניקה של פיקסו, התרסה נגד זוועות המלחמה, עוצמתו מעוררת סקרנות לגויה - יוצרו ולתקופה בה הוא חיי.

גויה חיי בעולם מורכב, בו המלך ובניי ביתו היו אוסף של חדלי אונים. באמצעות ציור פניהם, הצליח גויה לשקף, את רופסות האופי והמחשבה שאפינו את בית המלוכה כמוסד ששקע לדמדומים. על רקע חלחול רעיונות המהפכות הצרפתית והאמריקאית לספרד, האינקוויזיציה המציאה את עצמה מחדש, בניסיונה לשמר את העולם הישן. באופן לא מפתיע, ספרד הישנה והמנוונת נפלה לידו של נפוליאון שהשליט בה אימה וטרור בשם העולם הנאור.

גיבור הרומן הוא צייר מופלא, שדרך מבט עינו וציוריו השתקפה ספרד בתקופה של טלטלות עזות. בין כותבי הרומן מילוש פורמן, בימאי אמדאוס, מה שיוצר צפייה לרומן היסטורי איכותי.

דרך גיבורי העלילה אנסה לצאת בעקבות רוחות הרפאים של הרומן, שלמעשה השתלטו עליו.

הגיבורה הראשונה שלנו, אניס, נערה צעירה בת שמונה עשר, המוזה של גויה לציורו. האינקוויזיציה טפלה עליה אשמת כפירה, חוויה מטלטלת, ולמרות זאת היא מותירה רושם סתמי כחסרת אופי. אישיותה נמחקת בעת שהייתה כאסירת האינקוויזיציה, דווקא באישיותה המחוקה, מתקיימת בה אמינות הטירוף העולה בקנה אחד עם יצירות גויה.

הגיבור השני, לורנסו קסמרס, אחד מהאינקוויזיטורים החזקים העומד מאחורי מזימת האשמת אניס. הוא צעיר כפרי ושאפתן, המאמין כי האינקוויזיציה תמנע את חדירת רעיונות המהפכה לספרד. לורנסו ברח לצרפת והפך למהפכן, ובהמשך לתומך נפוליאון. הוא חזר לספרד בכדי לשמש קטגור הכיבוש הצרפתי. דמותו מתוארת באמינות, מילוש פורמן מבין בטרור אידיאולוגי, ומתכתב באמצעות לורנסו עם המשטר הקומוניסטי שהיטיב להכיר.

הגיבור השלישי, גויה, לא מצליח לבטא את מצבו כצייר, המתלבט בעמדות מוסריות שונות ומנוגדות, כאדם, כאיש רוח, כפטריוט, או כצייר אופורטוניסט המייפה את תמונות מצויירו, המלך והאליטה הספרדית. הוא עובר התפתחות הכרוכה בחירשותו, הגורמת לו להתכנס אל תוך עצמו, ולבטא עוצמות אנושיות ואמנותיות חדשות. תהליך צמיחתו בא לביטוי בקטעים מסוימים של הרומן, אבל הולך לאיבוד בחלקיו האחרים. דמותו של גויה היא נקודת החולשה העיקרית של הרומן, דמותו חיוורת, ומחוברת בצורה רופפת לגיבורים האחרים.

בנוסף לבעיית הדמויות, קיימת בעיה נוספת בספר, בחלקיו הלא אחידים. מקטע דרמתי הספר נופל פתאום, לקטעי קישור, בהם המחברים נותנים לנו סקירה על התקופה, ופתאום נפלתי לאווירת שעור היסטוריה משמימה.

ניכר כי מחברי הספר הם קולנוענים, כאלו שהדרמה והויזואליות היא המקצוע שלהם, אך לא המלה הכתובה, מה שמהווה חסרון לאורך רוב הספר, מהווה יתרון בקטעים בודדים, הבולטים בדרמתיות שלהם, בהם הרגשתי שאני בסרט במובן הטוב של ההגדרה, בהם היו רגעים של מתח מאוד מוחשיים, רגעי החסד של הספר, ואחר כך באה הנפילה.

משהו בכתיבה מפריעה, כנראה שזאת תוצאה של שני כותבים שיחד הקדיחו את קדרת הרומן, הכתיבה חלולה, ומשעממת, מגרעת משמעותית של הספר.

הרומן רוחות הרפאים של גויה, מצדיק את שמו, מבלי שמחבריו התכוונו לכך, מה שמאפשר להגדירו, כרומן מאכזב, ככזה שלא ממש חייבים לקרוא.

קישור ל- שלושה במאי 1808
http://history.hanover.edu/courses/art/goyamy3.jpg
קישור למשפחת הדוכס אוסונה.
http://maritbenisrael.files.wordpress.com/2011/04/goya_osuna.jpg
קישור לקרלוס ה-4 ובני משפחתו (1800)
http://www.franciscodegoya.net/70400/Charles-IV-And-His-Family-large.jpg

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על רוחות הרפאים של גויה