נהנתי.
היו כמה רגעים שחשבתי לעצמי- הי! זו פשוט גאונות צרופה.
למשך יומיים אחרי הקריאה הפכתי להיות קצת פרנואידית, מנתחת מסביבי כל דבר ומנסה לחשוב איך מישהו היה יכול לצרף לי את מה שבדיוק קרה
אבל גם היו רגעים שהעיניים שלי דילגו קדימה לפסקה הבאה כי ההסבר היה קצת מיגע.

בהחלט מצאתי את הרעיון של הספר מרענן למדי.
אחרי כמעט חצי שנה של ספרים שפשוט לא טובים ולא רעים מספיק כדי שיהיה בא לי לכתוב עליהם ביקורת, קראתי את מצרפי המקרים.
הסוף היה צפוי למדי אבל עדיין נהנתי לקרוא אותו. כמו ההנאה של הסרת עטיפה ממתנה גם אם יודעים מה מסתתר מתחת.

אז אם אני ממליצה?
בהחלט כן.
העביר לי את שבת אחה"צ במהירות רבה. אולי אפילו אקרא אותו שוב.

אז שורה תחתונה,
תהנו!!

עלילה מרתקת, לא משאירה זמן לנשימה.
כל רגע קורה משהו רעיונות מקוריים קופצים בין הדפים, רגשות משתולים, קור, כאב, סאדיזם, אהבה, הגבול הדק בין האמת לשקר והחוקים שבין לבין.
זה מה שתמיד אהבתי בספרי פנטזיה, את האפשרות לצאת מהמציאות ולדון בשאלות מהותיות על רקע שלא נוגע בדבר.
בצורה כמעט פילוסופית אבל קלילה הרעיונות של גודקינט מועברים.

יש אנשים שיראו אותו כמיגע אולי בהתחלה, מגעיל או ברוטאלי.
אבל אם מתעלמים מכל זה (או שדווקא לא, מה שמוסיף לקסם האפל של הספר) מתקבל ספר מעניין בהחלט.

רותפוס בכתיבה יחודית ומרשימה הופך את הדיו מחוויה חד מימדית להוויה של תמונה נשקפת.
שם הרוח מנגן על הנימים הכי עדינים, הפחדים הגדולים והאמת הערומה בפשטות ובקלילות מעוררת קנאה
נובלה הטובלת את מכחולה בנסיון שרבים נכשלו בו לצייר התהוות של גיבור, גנב, שקרן
תסמכו עלי, אתם לא תצליחו להפסיק לקרוא עד שתגיעו לסוף ואז תתעצבנו שרותפוס עדיין לא כתב את הספר השלישי
בין ספרי הפנטזיה הטובים שנכתבו לאחרונה.
תהנו

ספר נחמד, סגנון רומנטי.
מסקנה שפיתחתי אחרי קריאה של עשרה עמודים בערך.
אי אפשר לומר שהתאמצתי ממש קשה כדי לסיים את הקריאה, זה לא מסוג הספרים האלה, אבל החוויה שלי בסיום הייתה- אוקי, נחמד אבל זהו.
בעצם העלילה די צפויה וברורה מאליה, מתרפקת על זכרונות ובקיצורו של דבר מאוד טרגית ורומנטית.
ספר לא מפתיע או מחדש אז אם יש לכם זמן לבזבז כמו את אחה"צ של שבת שלכם אני ממליצה שתהרגו אותו על ספר שקצת יותר שווה את זה :)

הספר הזה פשוט עיתונות גרועה.
חברים שלי שקראו את הספר התלהבו ממנו אז מצאתי את עצמי יום אחד פותחת אותו כדי לראות על מה כל הרעש.
ברנדס לא כותבת טוב. אם אתם מחפשים להנות מכתיבה טובה על תיקחו את הספר הזה.
אם לעומת זאת אתם אוהבים את פינת הרכילות בעיתון אז אולי הספר הזה בשבילכם.
ברנדס מתיימרת להבין את האנשים שהיא כותבת עליהם אבל לדעתי זה גובל בהוצאת דיבה ולשון הרע.
מזל שהם מתים אחרת כנראה הם היו תובעים אותה...

אני לא רוצה להמעיט בערכו לכן לא אכתוב בקורת אבל אני בהחלט ממליצה לכולם לקרוא אותו.
זה מסוג הספרים שנותנים לך את הרצון להיות שם, להיות הגיבור, הוא הופך למודל החיקוי שלך.
אני מקווה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי.

לכל הפמיניסטיות שבינינו, הספר הזה בשבילכן. ולכל הבריאים בנפשם, לא מומלץ =)
(בלי לפגוע בפמיניזם, הספר הזה פשוט קיצוני
ולכל אוהבי הפנטזיה, יש ספרים יותר טובים מזה....)

ספר מדהים,מלא מחשבה,מיסתורי,מלא ברעיונות מבלבלים הדורשים זמן מחשבה ושבינהם צריך לנתב ולהבין מה נכון, מה לא ומה מסוכן .
אורסון סקוט קארד: דמגוג,מלא באמונות ודעות הכותב את דעותיו בין השורות,גאון לא מבוזבז והפכפך.
אז עם כל ההקדמה הזו לספר השני בסדרה של אנדר שאין מילים לתאר אותה, תחליטו בעצמכם האם לקרוא. אבל הישמרו הסכנה מידית עם הכניסה לעולם של אנדר.
אז תרימו את החומות וחזקו את הביצורים וקדימה! השער של האוייב נמצא למטה!
(נ.ב
ההקדמה הנ"ל מייחסת את עצמה לכל סדרת אנדר וחלקה לצל)

הספר הזה הוא הספר הטוב ביותר שנדרשתי לעשות עליו עבודה בספרות... הערכים שם מובאים בצורה קלילה, מובנת מאליה ובלי להרגיש הספר מנתב אותך בדיוק למקום הנכון מבחינה רגשית.
שמחתי למצוא פינה ספרותית יפה ומשמעותית בין כל הזבל שממציאים היום ועוד קוראים לו ספרות ושאנחנו התלמידים עוד אמורים לנתח!!!