ביקורת ספרותית על אהבות ומלחמות מאת שלמה שמעוני
ספר בסדר

---

הסיפור מתחיל ביוני 1941 – חג שבועות בעיראק.
במועד זה נרצחו מספר לא מבוטל של יהודים. משטרו של ראשיד עלי שעמד בראש המשטר הפרו נאצי, לא דילג על הקהילה היהודית בעיראק. לפני הטבח כל בתי היהודים סומנו בטביעת כף אדומה בכדי להקל על מלאכת ההשמדה.
האירוע הזה תרם לפריחה של התנועה הציונית בעיראק. בעקבות כך החלה התארגנות של תנועות צעירים שהתכוננו להגנה על הקהילה ע"מ למנוע טבח ופוגרומים נוספים. הטבח הנוכחי היה הקש ששבר את גב הגמל וזרע את הזרעים לעליה מבגדד. בעקבות כך אט אט החלו להתארגן צעירים להגנה על הקהילה ולבריחה מעיראק עד למבצע "עזרא ונחמיה" בשנים 1950/51.
אז מה יש לנו בסיפור שלנו "אהבות ומלחמות"? רוז התחתנה בגיל 16 עם יצחק לוי שהיה בן 36 על אפה וחמתה של האם – רבקה שהתנגדה לנישואין אלה... אבל באותם ימים שאב המשפחה מחליט שום התנגדות לא תעזור.
יצחק אהב את רוז ואחותו – לולו. שניהם גדלו יתומים מאב ולכן גם היו מחוברים האחד לשני. לשבט לוי היו 5 אחים ו-4 אחיות. חכם כדורי היה האח הבכור לקח על עצמו את ניהול העסק וגידול אחיו היתומים.
במסגרת בריחת היהודים מעיראק גם רוז ויצחק מחליטים לעלות ארצה עם ילדיהם. הסיפור מתעכב על בנם הבכור – דניאל שנחשב לעילוי וכבר בגיל 14 התקבל למחתרת הציונית. החיים בארץ לא היו קלים. משפחת לוי שהייתה אמידה בעיראק, פתאום מוצאת את עצמה בבית בובות מפח עלוב במחנה העולים בפרדס חנה.
דני לעומת זאת ביחס לאביו – יצחק השתלב והוא לא מוותר על הסיכוי לאושר. האם - רוזי מצליחה לנתב ולוקחת על עצמה את ניהול המשפחה בארץ מה שמשאיר את יצחק מעט בצל. אהבתי את העוצמה והתושיה שרוזי הקרינה.
דני מתחיל ללמוד, מצליח ואף מוצא עבודה כעיתונאי. הוא מתאהב בדבורה- נערה ממוצא יקי, יפיפיה עם עיניים בהירות. דבי עוברת לת"א לאחר שהותירה בקריית רמות סוד מעברה. בתל-אביב היא לומדת דוגמנות ומגשימה את חלומה במשחק בדרך לא דרך...
הבדלי האישיות בין דבי ודני היו גדולים ויחד עם זאת, הם השלימו אחד את השני. כידוע האהבה היא עיוורת ולכן היא האפילה על החסרונות שבזוגיות הזו.
דבי-רצתה לבלוע את כל העולם ושותפתה לדירה ייעצה לה... ציטוט עמוד 63: "דבי, אגיד לך בדיוק מה אני. נסי להבין אותי, אני חיה את חיי לפי מה שאיש חכם אחד כתב. את רוצה לחיות הרבה זמן? חיי חמש שנים בכל שנה! אני מנסה לעשות זאת, וגם ממהרת, כי אני רוצה להספיק לחוות כמה שיותר חוויות. אני חוששת שזמני יעבור"....
הרומן של דבי ודני נקטע כאשר בנובמבר 1956 פורצת מלחמת סיני.
דני לא משלים כ"כ עם האובדן של דבי ... ציטוט עמוד 221: "אהבתי אותה. אבל זו הייתה אהבה קצרה, כמו זריחה של כוכב שביט-מפציע בזוהר חזק ומסנוור, אבל דועך מהר ונעלם בחשכת השמים".
עם דבי – לא הזדהיתי בגלל מעשים מסוימים ומאידך, לא מצאתי לנכון לשפוט אותה. את דני אהבתי בחלק מהזמן. לא אהבתי את החולשות של דני ברם אהבתי את היושרה ואפילו את "היורמיות" שלו.
הסיפור מלווה לא מעט פרטים על מלחמת סיני, האווירה בארץ באותה עת ותמונות משדה המלחמה.
לעלילה מתווספת דמות נוספת שמהווה את הצלע השלישית ומאיימת על הרומן של דבי ודני.
כמו בבכל סיפור יש גם סוף... וחלומות לפעמים מתגשמים...
המשותף לכל הדמויות בספר שלכולם היה חלום... לכל חולם התלוותה מלחמת השרדות לא קלה בדרך לחלום. האם לכולם החלום יתגשם? ... תצטרכו לקרוא.
כל הכבוד למר שלמה שמעוני שעל אף מחלת ניוון השרירים, הצליח באמצעות תזוזות עיניים ומצלמה מיוחדת לבשם את הקוראים ביצירה הזו.
לסיכום: הסיפור קולח, פשוט, חביב, סוג של רומן שלא מתיימר להיות יצירה ספרותית, מאידך מרתק ופותח פרגוד לעבר העלייה מעיראק בשנות החמישים וכאשר המדינה הייתה בחיתוליה.
מומלץ לקריאה ולתת את הדעת על כך שמדובר בספר ביכורים.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אהבות ומלחמות