יש כמה סיבות לזה שאני אוהבת לקרוא את גרישם. הוא יודע לטוות עלילות מרתקות - תנו לו מעט חומרי גלם ויספר לכם סיפור מרתק, בנוי לתלפיות. הוא יודע לכתוב כמו שאני אוהבת - ממוקד, לא מאבד את הצפון, כל התאורים מגוייסים למען הסיפור ואינם "חומרי מלוי" המיועדים להוסיף עוד ועוד עמודים כדי לא לומר כלום. וגם - בכל הספרים שלו שקראתי אפשר לאתר השקפת עולם מגובשת, הומנית וליברלית, שלא מנסה "להנדס" את הסיפור לתועלתה, גם לא נעלמת בגללו, אלא ניצבת כחלק מהסיפור, אי אפשר בלעדיה.

הסיפור פה עוסק באחד מאלקולם באניסטר (אירוניה של הסופר?) עורך דין לשעבר, שחור, אסיר בהווה, המרצה עונש מאסר ארוך במתקן כליאה פדרלי, על עבירות שלמרות שהוא עורך דין לא ידע שהן עבירות, ולא חשב שהוא מבצע, ובמקרה שלו "הממזרים שינו את הכללים" וחוקקו חוקים שהפכו חלק מהאזרחים לפושעים כדי שאפשר יהיה להילחם בפשע המאורגן. כמו שכולם יודעים אי אפשר להילחם בפשע המאורגן באמצעות חוקים, אבל כשהמטרה מקדשת את האמצעים וכו'. באניסטר הנ"ל הוא בחור חכם, ולא הפסיק להיות חכם גם אחרי חמש שנים - מחצית מעונשו - בכלא.

יש סופרים אמריקאים רבים הכותבים מותחנים, לעתים רבי מכר. ההבדל בין בלדאצ'י, לודלום, קובן, דן בראון ורבים אחרים ששכחתי הוא שיש להם בדרך כלל גיבורים "כל יכולים" שבשעה שאתה קורא את הסיפור יש חלק במוח שלך שמלגלג עליך "פתי מאמין לכל דבר...נשמע לך סביר?" ואילו כשאני קוראת סיפור של גרישם אני חושבת שהסיפור הגיוני ואולי גם אני הייתי יכולה לארגן מזימה מהסוג הזה (כלומר לו היתה לי החוכמה של בניסטר ויכולתו להרחיק ראות...) הגיבורים של גרישם בדרך כלל אמינים, מבינים את המערכת העקומה בתוכה הם חיים, ומפעילים אותה לטובתם.

כמו שהבנתם נהניתי לקרוא את הספר הזה, וזה עוזר שהוא מסכים אתי באשר למערכת אכיפת החוק הרווחת בידידתנו הגדולה מכולן. הסופר אינו מתיימר, אולי, לספק יותר מבידור טוב, אבל מצליח לספק גם נקודות למחשבה, וכמו תמיד כשאני קוראת ספרים על הנושא אני חושבת שמערכת אכיפת החוק שלנו, שאינה מושלמת לכל הדעות, לפחות אינה אמריקאית...בינתיים.

200 העמודים הראשונים היו מעולים (כמו שקורה בד"כ אצל גרישם) והיו חלק ראשון מבטיח מאוד בדרך לספר מעניין וסוחף.

בערך 150 עמודים לסוף הסיפור משתנה לחלוטין - גם מבחינת העלילה וגם מבחינת העניין.
מבחינת העלילה בסופו של דבר ניתן להבין את ההקשר כמובן. אבל זה קצת מאוחר מדי כי אז הספר נגמר (360 עמודים- די קצר).

בגדול אני ממליץ לקרוא, אבל החלק השני של הספר די איכזב אותי.

מלקולם בניסטר היה עורך דין פשוט ולא מבריק שעסק בתחום המשפט בעיירה קטנה. עסקת נדל"ן של לקוח אלמוני גרמה לנפילתו והוא נידון ל- 10 שנים בכלא פדרלי, בגלל אטימות המערכת המשפטית, ה- FBI והשופט ובלי שבאמת ביצע פשע.
לאחר 5 שנים בכלא נראה לו שהוא מצא אפשרות להשיג חנינה ושחרור מוקדם, מלקולם מחבר את הקצוות ומתחיל להפעיל את תוכניתו, כשהוא משתמש במוחו, במה שלמד על מערכת הכליאה והבולשת הפדרלית, ובעיקר באוצץ שלו לעקוץ ולהרוויח מול כל הסיכויים ומול המנגנון הגדול של ה- FBI, התביעה ובית המשפט.
ספר ובו ביקורת רבה על מערכת המשפט, האכיפה, והכליאה בארה"ב, ובנוסף עלילה מורכבת ומפותלת שלאט לאט נחשפת לעיני הקורא עד להבנת כל התרגיל והתכנון של מלקולם.
ספר מהנה, ששווה בהחלט לקרוא.

ספר קריא מאוד, מעניין ומותח מתחילתו עד סופו. לא ניתן להניחו מהיד. ככה צריך להיות כתוב ספר מתח טוב. העלילה אומנם קצת מופרכת, ויש הרגשה שהכול מצליח יותר מידי לגיבור הראשי, בדיוק כפי שתכנן את התוכנית המסובכת שלו, אך עדיין זה לא פוגם בהנאה המרובה מהקריאה.

במילה אחת - אוף. כאילו ג'ון גרישם יודע לקחת נושא ולהרכיב סביבו עלילה מרתקת. גם הפעם הוא עושה את זה במיומנות האופיינית לו כל כך. הבעיה היא שהעלילה הפעם היא אמצעי מבחינתו לחיסול חשבונות עם הממשל הפדרלי בארצות הברית, שאנחנו לא יודעים עליו הרבה וגם בסוף הספר קשה לומר שהבנו מה זה אומר. ואם לא די בכל אלה, העלילה שהוא רקח הפעם כל כך דמיונית ומלאה בחורים, עד שבלתי אפשרי להאמין לאף אחת מהדמויות. ואם לא די בכל אלה, יש כל כך הרבה דמויות, שבאיזשהו שלב כבר מאבדים כיוון בנוגע למי זה מי ולאיזה צד הוא משתייך.
מצד אחד מודה שגמעתי את הספר ביום אחד, כי נשאבתי לעלילה ולמתח. מצד שני, כשסיימתי את הספר הסכמתי עם עצמי שגרישם כבר הוכיח שהוא מסוגל להרבה יותר ובעיקר לרקוח עלילה שאפשרית במציאות ולא כזאת שנשאבה כולה מהדמיון.
ובגלל כל אלה האוף שבהתחלה

הפעם גרישם התעלה על עצמו בסיבוכיות של הסיפור. אתה קורא לא מעט דפים ולא כל כך מבין מה ולמה. בסוף כמובן שהכל מתברר. הרומן קריא ביותר, קשה לעזוב אותו אפילו לרגע, אבל...יש לא מעט חורים באמינות של העלילה המפותלת והבלתי אפשרית הזו. כאשר גמרתי לקרוא את הספר אשר את חלקו קראתי ברכבת מפירנצה לרומא וכמעט סיימתי אותו בטיסת אל איטליה מרומא לארץ, שאלתי את עצמי לא מעט שאלות לגבי ההיתכנות של פרטי העלילה. אבל בינינו מה זה חשוב? בשביל זה יש ספרים וסרטים - כדי לתת לנו עלילות שאין שום מחויבות לכך שיש בהן היתכנות אמיתית. יחד עם זאת זה ממש לא מדע בדיוני - זה אפשרי בתנאי שניתן לבצע תכנונים כה מבריקים וכה בלתי אפשריים בפועל. באשר לספר עצמו - שוטף, קריא,מהנה - בקיצור ג'ון גרישם במיטבו כמספר סיפורים אמריקאיים בעלי רקע משפטי והפעם קצת יותר מזה. קראו ותהנו.

ספר נחמד. מתחיל בסיפור אישי עם עומק שאותו גרישם זונח לטובת עלילה טובה וזורמת. יש פיתול בעלילה לקראת סוף הספר. סגנון כתיבה זורם אך מעט רדוד.

אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. עלילה גאונית, מעניינת ומלאת הפתעות. קשה יהיה לכם להניח אותו.

מתחיל טוב ומותח אבל מהר מאד מתחיל לאכזב.
מספר של גרישם ציפיתי ליותר.