הביקורת נכתבה ביום שלישי, 17 בספטמבר, 2013
ע"י nmohot3
ע"י nmohot3
תמיד הייתה לי עמדה אחת בקשר לספרים - אם הדמויות טובות הספר טוב.
אם האופי של הדמויות הוא מיוחד מעניין כובש ומצחיק אין שום סיבה לא לאהוב את הספר.
כי אם הדמות מטורפת ומפתיעה כל כך מטורפת ומפתיעה שיהיה לי כיף לקרוא אליה לומדת למבחן הוא סתם איך היא מקלפת תפוח במשך 407 עמודים אז הסופר והספר עצמו יהיו טובים.
אבל טעיתי.
הדמויות של ריק ריירדן תמיד היו מעניינות אבל אפילו שהם היו משעשעות התנהגות שלהם בספו של דבר תיהיה אותו דבר.
הוא תמיד ינצח ברגע האחרון כשהוא מוצא את האומץ שחיפש כול הזמן אבל בעצם היה תמיד אצלו.
הוא תמיד יתאהב בה כי היא כול כך יפהפה ומצחיקה ומעניינת ושוב אני חוזרת על עצמי - יפהפה.
למה תמיד בני הזוג בספרים שלו פשוט מדהימים ביופי שלהם זה כאילו הבחור מוקף במלכות יופי!.
בכול מקרה אפילו שחלק מהדמויות שלו גובלות לסף המעניין\מטורף ריק ריירדן עצמו לא מעניין ובטח לא מטורף (ואני רק אומרת קצת שיגעון לא הפריע לאף אחד). כן אנשים אמרתי את זה.
הכתיבה שלא מעולה אל תטעו והדמויות עצמן נחמדות. אבל מה עם עלילה?
ואני לא מדברת אל התבנית המדהימה שנמצאת אצלו במהלך 13 (13, כן?) הספרים האחרונים שלו של מסע מפלצות מפלצות מפלצות והגעה ברגע האחרון להציל את המצב אבל לא הגיע הזמן לתבנית אחרת?
או עדיף בלי תבנית שתחזור על עצמה כול פעם מחורבנת.
ריק ריירדן הוא הסופר האהוב אלי. אחרי שקראתי את העשרה העמודים הראשונים של פרסי הראשון התמכרתי לספרים בפעם הראשונה.
אבל בגלל הספרים האחרונים שלו האיש גורם לשאול את עצמי אם הוא רק הצליח בטעות?
האם זה היה פוקס שהוא כתב סידרה כול כך טובה כמו פרסי?
אז בכול מיקרה רציתי לומר שטעיתי לא מספיק דמויות חזקות ומעניינות לעשות ספר טוב. צריך גם התפתחות עלילה מפתיעה.
ואם אפופיס היה מנצח בסוף והמילה האחרונה של המין האנושי היה "באסה" הייתי זוכרת את הספר כיותר מעניין.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
