"מעוז צור ישועתי,
לך נאה לשבח,
תיכון בית תפילתי,
ושם תודה נזבח.
לעת תכין מטבח
מצר המנבח.
אז אגמור
בשיר מזמור
חנוכת המזבח."

ידעתם שיש המשך לשיר הזה? המשך של עוד כמה בתים טובים? לא יודעת מה אתכם, לי לא היה מושג עד החופש הזה, כשדוד שלי החליט לספר לי. אני באמת צריכה לשיר שירי חנוכה יותר.
אז חנוכה הגיע, ואיתו גם החופש, שיעורי הבית (והרבה), הסופגניות (תגידו, קוראים להם ככה כי הן סופגות כמה ליטרים של שמן?), ושעות הסגירה של הספרייה. אני כבר לא עוקבת. אז פשוט הצטיידתי בארבעה ספרים חדשים, כדי שאני לא אצטרך לבדוק. חכמה שכמותי.

אחד מהם היה "אמצע הלילה". האמת היא שמתחילה קצת לה-י-מ-א-ס עלי הסדרה הזו. מה החכמה בלהוציא סדרה של עשרה ספרים, ואחר כך גם סדרת המשך של עוד איזה עשרה ספרים, כשכל ספר הוא במקרה הטוב 200 עמודים? מסכנים העצים! (לפחות היינו חוסכים כריכות חדשות) ואני! ואפשר לחשוב שאלה ספרים כל כך מעולים! הם ב-ס-ד-ר. בסדר פלוס. הם התחילו טובים מאוד, אבל נמאס לי לחכות כל פעם לספר הקצרצ'יק הבא. בהתחלה קניתי אותם. עכשיו החלטתי שזה פשוט בזבוז אדיר של כסף, ומקום בספרייה שלי (חה, בטח. כבר אין לי מקום ממזמן).

אני לא בטוחה איך אני מגדירה את הספר הזה. הוא לא פנטזיה-אין בו קמצוץ קסם. הוא לא מדע בדיוני-שום דבר עתידני. נאדה. אבל... ספר, איך נגדיר, מציאותי? אני לא יודעת, זה פשוט לא נשמע הגיוני. הספר הזה מסווג בתור ספר פנטזיה אפילו בספרייה. אבל באמת, אין בו משהו "פנטזי". גם לא פנטסטי. אוף, סליחה ספר. אין לי מצב רוח טוב.
אני גם לא יודעת איך להגדיר את הספר מבחינה של- כמה נהניתי. הוא פשוט היה כמו... ספר מעבר. סתם. קראתי אותו בכמה שעות, לא ממש נשאבתי אליו, וכנראה שעד מחר אני כבר אשכח את רוב הספר, בטח שעד שיצא הספר הבא.

מתלבטת אם לתת שלושה כוכבים או ארבעה

הדמויות גם כן בסדר. מתחילות קצת להתחרפן. אני מניחה שזה מה שקורה בגיל ההתבגרות, מי כמוני יודעת.
באסה.

אני לא יודעת מה לא בסדר איתי. כן נהניתי. באמת- העלילה זורמת, מותחת. מעניינת. אבל הוא כל כך קצר. וכל כך לא מדהים. אני פשוט מרגישה שלאהוב אותו יהיה כמו לתת מאה לילד שעשה שיעורי בית בדקה וחצי ובמקרה הם יצאו לו טובים.

אני אקצר. אין לי הרבה מה לכתוב. מי שקרא- תמשיכו. אבל אל תקנו. זה כבר לא ממש שווה את זה.

אלך עם האמת שלי לשם שינוי, ולא אהיה נדיבה. מצטערת, ספר. אתה יודע שזה מגיע לך. טוב, אולי אני קצת מרשעת (מישהו יודע איך עושים סמיילי של שטן? ^~^ לא. זה פשוט חמוד מדי. תדמיינו קרניים). שלושה וחצי כוכבים. אבל פה, זה כמו לומר "בן אדם וחצי"-לא הגיוני- אז הוא מקבל שלושה.

-פיירי. אולי תחילת החורף מדכאת אותי. אולי סיום החופש. מי יודע -.-

סיימתי לקרוא אותו עוד באותו היום.
כמובן כיוון שדן ואיימי הם מגיבורי העלילה אנו מצפים שבסוף הם יצליחו.
החלק השני של הסידרה בעצם על וספרים שהם לא משפחה כמו אצל הקהילים, אבל רוצים להרוס אותם.
בספר זה הם ממשיכים להביא כל מיני פריטי אומנות שהם חלק מדבר גדול.
בספר זה אטיקוס וג'ייק מצטרפים אליהם. אחרי שחטפו את אטיקוס הם יוצאים לשחרר אותו וכמובן קצת מסתבכים אבל מצליחים ובעזרת ג'ייק הם מתקדמים.
עדיין הגזירה על הריגה של אחד מבני קהיל עומד על הפרק.
ספר חמוד כמו כל הסידרה. לא צריך להיכנס ליותר מדי עומק סידרה קלילה וכיפית. ממליצה מאוד.
ספר בכיף מירה.

ספר חמוד. עלילה נחמדה, אבל ממש קשה להזדהות עם הדמויות. נחמד בקריאה ראשונה לא עושה חשק לחזור אליו.