ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר בסדר

---

לא הבנתי על מה המהומה. אנשים שקראו את הספר טענו בפניי כי הוא מצויין, כי הדמות של ויליאם סטונר – גיבור הספר – יוצרת חמלה והזדהות. למעשה, בספרו סטונר, ג'ון וויליאמס לא המציא שום דבר חדש. הוא לא ריגש ולא טלטל, לא עניין במיוחד אך גם לא שעמם. ולשם בדיוק ויליאמס חתר: לצור דמות בנאלית, שלכאורה לא קורית לה שום טרגדיה, אך חייה רחוקים מלהיות מעניינים, צבעוניים או שמחים. כמו כן, סטונר לא יצר אצלי שום הזדהות.

ויליאם סטונר, נער חווה עני, מגיע לאקדמיה ומגלה את אהבתו לספרות. הוא מפתח קריירה אקדמאית, נישא לאישה שהוא אוהב, מביא ילדה לעולם והופך לאהוב על תלמידיו. לכאורה, הכל מתנהל על מי מנוחות, אך בעצם ויליאם סטונר חי חיים עצובים מאוד: חיי הנישואים שלו נכשלים. עבודתו באקדמיה נעצרת על ידי קולגה שהפכה לאיוב. הוא נאלץ להיפרד מאישה שהיתה לאהבת חייו בשל פוליטיקה אקדמאית. הוא נאלץ לוותר על יחסיו עם ביתו. הוא מסיים את חייו בהרגשה של פספוס:

"בקור רוח ובהיגיון הרהר בכישלון המשתמע מן הסתם מחייו... הוא ביקש לעצמו את הדבקות שבנישואים ואת תשוקתם היציבה והמקשרת; גם אלה ניתנו לו, והוא לא ידע מה לעשות בהן, והן מתו. הוא ביקש לעצמו אהבה; והיתה לו אהבה, והוא ויתר עליה... והוא רצה להיות מורה, ואכן היה מורה; אבל ידע, תמיד ידע, שרוב חייו היה מורה אדיש. הוא חלם על סוג של יושרה, על סוג של טוהר שלם; ונתקל בפשרה ובמתקפת זוטות מסיחות דעת. הוא ייחל לתבונה, ומקץ שנים ארוכות מצא בורות."

סטונר הוא אינה דמות שהגורל התנכל אליה, אדם שעשה הכל נכון והאל, או הגורל, או השד יודע מה הכשיל אותו. סטונר הוא הוא המכשיל את עצמו לאורך כל הדרך. מכירים את המשפט: "אל תהיה צודק, היה חכם"? ובכן, סטונר אינו אדם חכם. הוא ביקש כל חייו להיות צודק ולעשות את הדבר הנכון, ודווקא תכונות אלו של מוסריות, צדקנות, עקשנות ודבקות בעקרונות, ומעל הכל: אותה אדישות נוראית לגורלו, אותה אימפוטנטיות נפשית שמנעה ממנו לפעול – הן אלו שהכשילו אותו, כמו אבן הנקלעת לגלגלי אופניים דוהרים. למעשה סטונר נכשל בכל דבר שהוא ניסה לעשות בחייו. אבל בסיום הספר, במקום לחוש אליו אהדה וחמלה – אני חשה כלפיו כעס. במקום לחוש איתו הזדהות – אני חשה ריחוק.

ישנה רק נקודה אחת ויחידה בספר בה הצלחתי להרגיש כלפי סטונר הזדהות, אפילו הערצה – באותה נקודה בה הוא מודיע להוריו כי במקום ללמוד חקלאות הוא החליט ללמוד אנגלית. שום דבר שיגידו הוריו לא מזיז אותו מהחלטתו, גם לא צערה של אימו. צריך להיות בעל אומץ רב כדי לעמוד מול שני האנשים הקרובים אליך ביותר ולהתנגד להם. אבל מאותו רגע – סטונר מנהל מאבקים אבודים, אם הוא מנהל אותם בכלל.

הוא מתעקש היכן שלא חכם להתעקש, ומוותר בקלות רבה מידי על נושאים עליהם היה עליו להילחם. הוא מבין שנישואיו נכשלו אך מתעקש לאחוז בהם והופך את מערכת היחסים שלו עם אשתו למערכת יחסים קשה ובלתי נסבלת. הוא מנסה לגדל את ביתו היחידה באהבת אב אמיתית וטהורה, אך אשתו מרחיקה את ביתו ממנו – דווקא שם הוא מוותר ולא נלחם. עם בגרותה היא הולכת ומתרחקת ממנו, ומצבה מתדרדר, ובכל זאת הוא לא עושה דבר בנדון. לאט לאט אשתו מרחיקה אותו מהבית, והוא לא מגלה כמעט כל התנגדות. גם באקדמיה המצב לא טוב יותר – הוא מתעקש שלא לתת ציון עובר לאחד הסטודנטים, למרות שברור לו שהדבר ייצור כלפיו אנטיגוניזם של ראש החוג. הוא הופך לדמות מוקצית, ונשללים ממנו הקורסים שאהב ללמד. המלחמה שהוא מחזיר לראש החוג אמנם מגיעה, בסופו של דבר, אך זה כבר מעט מידי ומאוחר מידי. בנוסף, סטונר נאלץ לוותר על אישה שהפכה לאהבת חייו, קתרין, בשל התנכלותו של ראש החוג.

נראה כי לא בכדי בחר ויליאמס את השם "סטונר" לגיבור, שכן מדובר באדם שהוא ממש כמו אבן: כבד, מלא לאות, חסר מוטיבציה, אשר כאילו יושב לצד הדרך וצופה בחייו חולפים על פניו ללא רצון או יכולת לשנות את גורלו לטובה. "הוא היה בן ארבעים ושתיים, לא ראה לפניו שום דבר שרצה ליהנות ממנו, ומאחוריו ראה מעט מאוד שרצה לזכור."

סטונר הוא חסר און נפשי. הוא אדיש לגורלו, אדיש לחייו בצורה בלתי נתפסת. הוא מאמין ש"שום דבר לא באמת חשוב", ששום דבר לא משנה. הוא אפילו מדביק את ביתו באותה תחושה, וכתוצאה היא הולכת ומאבדת את חייה שלה. הכתיבה של ג'ון ויליאמס מעבירה בדיוק את תחושת הכבדות, הלאות, האפרוריות של דמותו של סטונר.

באופן אישי – לא הצלחתי להתחבר לדמותו של סטונר. ישנם אנשים שמהם אתה לומד דוגמא, אותם אתה מעריץ, אשר השפיעו על חייך ללא היכר. וישנם אנשים שבפגישה ובהיכרות איתם אתה מבין – שהם בדיוק ההפך ממה שתרצה להיות אי פעם. פגישתי עם דמותו של סטונר היא בדיוק הדמות הזו, ממנה לעולם לא הייתי רוצה ללמוד. דמות שלעולם לא תהווה לי דוגמא, כי אם דוגמא שלילית. למרות הכל, דווקא האנטיגוניזם שמעוררת בי הדמות הראשית וסיפורה, אני ממליצה לקרוא את הספר ולו בכדי ללמוד איך - לא - לנהל את חייכם.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על סטונר