ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 באוגוסט, 2013
ע"י חובב ספרות
ע"י חובב ספרות
הספר הזה היה על הכוונת שלי הרבה זמן, דחיתי את קריאתו מהסיבה הפשוטה שלא היה לי את הזמן המתאים להשקיע בו, בכל זאת מדובר בספר עב כרס המכיל 671 ע"מ שצריך להתמיד בו כדי להישאר בעניינים. הסיבה שרציתי לקרוא אותו מעבר לסיפור עצמו נבעה מהרצון לדעת איך חיו אזרחי גרמניה תחת השלטון הנאצי, ומהספר עולה, שהם לא היו פשוטים כלל.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי שבו זוג ממעמד הפועלים מחליט למרוד בנאצים באמצעות כתיבת גלויות משום שבנם נהרג במלחמה . "גלויות דואר עם הטפות נגד הפיהרר והמפלגה, נגד המלחמה, כדי להאיר את עיני האנשים." (עמ' 173) ועוקב אחר חייהם ומעשיהם עד שנתפסו ונשפטו. (בסיפור האמיתי מדובר באחיה של האישה שנהרג בתחילת המלחמה בעוד שבספר זה היה בנה)
מהספר גם עולה שחייהם ובכלל של רבים מאזרחי גרמניה לא היו קלים בלשון המעטה. "בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, היו חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה. המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום." (עמ' 124) "כל נאצי מוכן בכל עת לגזול מכל גרמני שאינו מסכים לדעתו, לא רק את שמחת החיים אלא גם את החיים עצמם." (עמ' 191)
מלבד אותו זוג ,דמויות נוספות נוטלות חלק בסיפורם החל מאנשים פשוטים, קרובי משפחתם ועד אנשי משטרה וצבא רמי מעלה, כך שהוא כמעט ולא משעמם, הוא כתוב פשוט אבל מרתק ולא פעם מצמרר מכורח הדברים שהוא עוסק בהם, חקירות, עינויים, התאבדויות ומוות.
התמונה שעולה מן הספר שהאזרחים הגרמנים תחת השלטון הנאצי חיו בפחד, פחד מהגסטפו, מאס.אס ואפילו משכניך שמא ילשינו עליך אם לא תשתף פעולה ותצטרף למפלגה, כי המפלגה והמאמץ המלחמתי הם תמיד בראש הדברים ולכן ניתן בהחלט לראות בספר הזה עדות היסטורית חשובה. יחד עם זאת נראה שפאלאדה גויס להיות סנגורם של אותם אזרחים כולל הוא עצמו שלא ראו בעין יפה את המתרחש במטרה לנקות אותם מאחריות לפשעיה של גרמניה הנאצית ולהראות שהיו גם אנשים שפויים.
כל ספר המספר על ההתנגדות לנאצים מעורר אצלי אהדה, אבל שמדובר בגרמנים עצמם אני אמביוולנטי, והשאלה שעולה תמיד, האם יכלו לעשות יותר? מהספר הזה עולה שדי היה בכתיבת גלויות כדי שראשך יהיה על כף המאזניים, אלו היו פני הדברים בגרמניה הנאצית.
גורלו של פאלאדה לא שפר עליו וכמו רבים מאזרחי גרמניה שהתנגדו לנאצים, הוא נשלח לבית מחסה "לפושעים לחולי נפש", אבל לאחר שחרורו שכנע אותו חברו לכתוב ספר המבוסס על תיק שנמצא בגסטפו ובמשך 24 ימים כתב את הספר הנ"ל, הישג מדהים לכל הדעות! בתחילת 1947 מת מבלי שזכה לראות את הספר יוצא לאור.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
גם אצלי הוא על המדף הרבה זמן.
לא תמיד יש חשק להתמודד עם זוועות:).ביקורת יפה אני מניחה שספרים כאלה גורמים לך לתהות אם היינו בסיטואציה המדוברת מה אנחנו היינו עושים? מה אני הייתי עושה .כי בפירוש יש כאן נכון ולא נכון אבל האם הייתי מתנגדת אילו זה היה הורג אותי?
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יעל, אני לא משווה זוועה לזוועה.
דברים שנעשו במקומות אחרים בזמנים אחרים מצליחים לזעזע אותי. ספציפית העם הגרמני עבר סבל מסוים בתקופת מלחמת העולם השניה (בעיקר לקראת סופה, בפלישה של הרוסים), והסבל הזה אינו מצליח להזיז נימות אמפטיה בליבי.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
נצחיה -
לעניות דעתי להשוות זוועה לזוועה הוא בלתי אפשרי ומחטיא את המטרה. זה שאנחנו עברנו זוועה אולטימטיבית לא צריך לאטום אותנו מפני זוועות של אחרים, שמבחינתם (ואפילו מבחינתנו) הסבל שלהם הוא סבל לכל דבר.
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
מתחברת לאמביוולנטיות.
הזהירו אותי שזה "ספר קשה", עם תיאורים קשים של עינויין וכו. ועל כך היה לי לענות בצורה הבלתי מנומסת "פככככ". לנו (כלומר לבני משפחתי וחבריהם באותה תקופה באותם מקומות] היה קשה הרבה יותר.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת