מעגל 108,
כשהתחלתי לקרוא את הספר, אמרתי לעצמי אני קורא את הספר כי אני מכיר את מיקי (התאמנו יחד בקראטה בעבר, ויצא לי לשהות איתו לילה של דיבורים ועוד לא מעט שיחות במדרגות הדוג'ו, למרות שרוב הדברים הללו התרחשו לפני יותר מ17 שנים זכרתי אותו כאדם מרתק).
אז חשבתי שאני קורא את הספר כי אני "מכיר את מיקי"...
לאחר כ30 עמודים הבנתי, הספר הזה מלא בתיאורים חזותיים כמו שרק אדריכל איש עיצוב מוכשר יכול לתאר, יש בספר המון תיאורים מרהיבים, הספר מלהיב ונותן תחושה של סרט קולנוע הוליוודי.
יש תחושה שהכל נראה לעין בספר שכל התיאורים קופצים החוצה מן הספר. העלילה מתפתחת בצורה יפה, שבה יש הווה המתקדם וסיפורים מן העבר/ילדות שקופצים במקומות שונים בעלילה בתיאום מרשים. זה ספר אחר, קצת שונה מכל מה שאי פעם קראתי, שזהו שינוי מרענן.
לא הסברתי אולי, אבל זה "ספר פעולה". אבל אותי הרבה יותר עניינו התיאורים עצמם, הכתיבה עצמה, מאשר העלילה שהייתה מענינת וקיצונית.
הדברים שהכי התחברתי אליהם בספר:
יש לי חבר קרוב מאוד אדריכל וכל התיאורים של החבר שלי הזכירו לי את התיאורים בספר זה.
היו שם תיאורים של מקומות שאני מכיר במציאות, תיאור השכונה שבה נולד, חוויות הילדות שלו ועוד דברים שאני מסוגל די בקלות להתחבר אליהם.
למטה יש ספוילר קל!!!! (קטעים מהעלילה)
******************************
בספר ישנו תיאור של ילד המשחק מחבואים עם מיקי ואייזיק אחיו. אני גדלתי בסביבה דומה לזו של מיקי ואיציק הבנתי במה מדובר, הקראתי לאישתי (שגדלה בקיבוץ) את הקטע (מבלי לגלות לה את ההמשך) הפרשנות שהיא נתנה הייתה לגמרי שונה משלי. מסקנה, סביבת ילדותינו מעצבת אותנו ואת התפיסה שלנו לגבי אנשים.
********************
סוף ספוילר
לא קראתי עדיין ספר כזה בעבר וזו היתה חוויה מרתקת עבורי, ברגע שנכנסתי לקצב קריאה לא יכולתי להוריד את הספר, בכל זמן פנוי שהיה לי קראתי אותו.
תהנו.
אלי אלפסי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
