ביקורת ספרותית על כלבי זיכרון מאת מדלן טיין
ספר בסדר

---

כשאתן באות (בכל זאת, רוב נשים) לבחור ספר, עד כמה משחקת ההוצאה תפקיד בבחירה?
הניסיון שלי מלמד בעיקר שאין דברים מוחלטים. עם עובד נוטים לקלאסיקות ולהרבה מלל, "מחברות לספרות" אליטיסטיים באופן שלא תמיד משתלם (אבל תמיד מבריקים בעטיפות) וידיעות ספרים וכנרת-זמורה-ביתן הולכים על הפופולריות- אם זה לא 4 ב-100 זה לא זה. ספרים בהוצאת כתר, מסיבה לא ברורה, תמיד מאכזבים אותי, עד כדי כך שאני מוותרת על ספר מההוצאה הזו כי למה לקרוא ולהתבאס. אם לנסות להכליל לרגע, רוב הספרים האלה מצטיינים בהרהרנות יתר, שיותר ממה שהיא מוסיפה לספר היא מוסיפה ליומרה הספרותית שלו, עד כדי פגיעה בסיפור ממש.

שאלתי את "כלבי זיכרון" מהספריה בכל זאת בגלל שמו (שאין לי מושג למה נבחר, אין אף כלב בספר) ועטיפתו הנהדרת, והתוצאה אופיינית. לספר הזה יש שני גיבורים, שניהם חוקרי מוח (כמה מקורי!) קנדיים מצליחים בהווה ומהגרים אסייאתים שנושאים זיכרונות כואבים, קרובים אבודים ועבר קשה מנשוא. ג'ייני, הגיבורה הראשית, הגיעה מקמבודיה כילדה, פליטה ממלחמת אזרחים אכזרית בין משטר קולינאליסטי וארגון קומוניסטי מהפכן. קמבודיה היא מקום שהייתי מודעת לקיומו רק במעורפל, וודאי שלא ידעתי שגם הוא נושא בעברו תקופה של מהפכנות טוטליטרית (לאיזה מקום בעולם אין תקופה כזו?), שלא לדבר על פרטים כמו עיר בירה, דת ושפה וזאת נקודה לזכות הספר. הירוג'י, לעומתה, הוא מהגר מיפן שאחיו הצטרף לצלב האדום בשלהי מלחמת ויטנאם ואבד בקמבודיה בשלב כלשהו. הירוג'י יוצא לחפש את אחיו הנעדר וג'ייני, חברה ותיקה, יוצאת בעקבותיו אחרי שנעלם, למצוא אותו ולנסות להרגיע את הטראומה שלה עצמה.

על פניו מדובר במרכיבים מבטיחים לרומן מצוין, אלא שהוא מפוספס לחלוטין. ראשית צריך לצלוח 20 עמודים של הרהורים חסרי פשר, מיקום או הבטחה כלשהי בתחילת הספר שמאוד מפתים פשוט לנטוש אותו. אחרי שעוברים את זה מתחיל סיפור בהחלט מעניין, שכתוב טוב למדי ומתאר בבהירות את האווירה של קמבודיה המסוכסכת וג'ייני המסוכסכת לא פחות, אבל באף שלב הספר לא מצליח לרגש באמת. למרות הדרמטיות ההיסטורית והטרגדיות הקשות, הספר ממשיך להיקרא במין שלוות נפש יחסית, כשאף צד לא מפותח ממש עד הסוף. חסר לי במיוחד עוד פירוט על משפחתה הנוכחית והמתפרקת של ג'ייני או איזשהו מידע על חייו של הירוג'י, ולעומת זה הייתי מוותרת על אנקדוטה נוירולוגית בנאלית שלא הוסיפה לסיפור כלום. לא קורה הרבה שאני ממליצה להוסיף עמודים לספר, אבל פחות מ-200 עמודים לכל כך הרבה רגש פשוט לא יכולים להספיק. וזה לא שמדובר בכתיבה חסכנית- אלא אם כן חסכנית פירושה צורך מתמיד לקרוא פעמיים קטע כדי להבין לאן נעלמה פתאום דמות מרכזית.

אז אני לא יודעת אם להאשים את ההוצאה, אבל חבל שסופרת עם רעיון כל כך טוב מתחבאת מאחורי חצאי משפטים במקום לפתח סיפור עם עומק ועלילה של ממש. למרות שבמשך השעה וחצי שקראתי אותו הייתה שם מידה של התרגשות, אני מורידה את הכוכב הרביעי על יומרה. קצת מאמץ, חברים.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על כלבי זיכרון