ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 באוגוסט, 2013
ע"י נתי ק.
ע"י נתי ק.
העתקתי את הביקורת שלי ממקום אחר (מאז כבר קראתי את "בינת השכווי" וגם את ה"דבר":-)),
בגלל הביקורת של חני, נזכרתי בו...
את הספר קניתי ביריד משומשים ב- 10 ש"ח ושכחתי ממנו עד שהייתי צריכה לקחת ספר שנכנס לי לתיק יד קטן והבחירה הייתה בין "שקיעה כפרית", "הדבר" ו"בינת השכוי". מכיוון ש"הדבר" נשמע לי קצת כבד מדי לנופש ו"בינת השכוי" מושאל מחברה ולכן לא יוצא מהבית, "שקיע כפרית" נבחר ברוב קולות ביני לבין עצמי.
הקובץ מורכב משמונה סיפורים, כאשר לדעתי, הסיפורים משתפרים עם הסדר הכרונולוגי שלהם.
שני הסיפורים הראשונים "משחקים בחורף" ו"קולנוע" עוסקים בנערים, סוג של חווית אחת, אפיזודת התבגרות אחת נבחרת של הראשון בכפר ושל השני בעיר במהלך הביקור אצל הדוד, המאוהב בקולנוע. סיפורים חביבים לדעתי, אך חלשים יותר מכל הבא אחרי זה.
"שקיע כפרית" הוא מונולוג נרגש של איש אכול רגשות אשם, המנסה לכפר על המעשה שמכביד עליו ולא כל כך מצליח. הסופר מצליח להעביר את כאבו בצורה כה נוגעת ללב, עד שהרגשתי רצון עז לעזור לו להתמודד.
"קוקומו" הוא הסיפור האהוב עלי ביותר בקובץ. וולי, הוא בחור נוצרי שיום אחד מחליט להתגייר ולהצטרף מיוזמתו לעם הנבחר. הרצון העז שלו לעלות לישראל, תכנונים מרהיבים והחלטותיו הברורות מול הנסיבות, העצלנות והשגרה.
גיבור הראשי של "רומן זעיר" ו"שמונה עשר חודשים" אמנם לא אותו גבר, אך לשניהם קווים משותפים רבים. הראשון מחפש אהבה אצל אישתו הראשונה ומחרב את יחסיו עם אישתו ובנותיו, והשני מחפש את הבן אשר נעלם במלחמה ומחרב את היחסים עם אישתו ועם הבן הנותר.
"ניקול" הוא סיפור חזק מאוד, המסופר מפי חברתו הצעירה של אל"מ, גיבור מלחמה לשעבר, אשר הועף מצבא בעקבות כשלון באחת הפעולות. היהירות, השנאה, האהבה, הצורך להיות נאהב, השליטה והנקמה, הכל מתערבב במין פרץ רגשות מריר.
ב"אבי מספר על אחיו", סיפור, הנועל את הקובץ, מספר הבן על דודיו שהוא לא הכיר. הדמיון של ילד לא מוכן להתמודד עם מציאות אפורה ומוסיף פרטים ססגוניים יותר לדמויות הלא מוכרות.
המשותף לכל הסיפורים הוא הכתיבה הנוגה, זורמת כמו נחל, המיושנת במקצת שלא פוגשים כל יום בספרים החדשים. לגברים בסיפורים שלו מותר לבכות, להישבר ולהתפרק, דבר שלא נתפס כטריביאלי בזמן המצ´ואיזם הגדול של שנת 1975. הסיפורים שלו נראה לי מקדימים קצת את זמנם והמוסר ההשכל רלוונטי היום כמו שהיה רלוונטי ככל הנראה גם אז.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 12 שנים)
כן זה השפה המיוחדת של פעם. הזכרונות שהוא מעביר אל הקורא כמו סרט נע..
יש לי הרגשה כשאני קוראת אותו שהוא מתעד תמונות מחייו בהמון רגישות...ונכון כל סיפור מקבל ציון שונה..
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים)
חלק מהסיפורים כאן מופיעים ב""המסע הלילי הארוך הביתה".
יש בהם משהו קצת מיושן, אבל בעיניי עדיין נחבאת בהם היכולת הפנומנלית של בן-נר להעביר הלכי רוח עדינים ביותר בצורה אמינה לחלוטין, כמו ראיון כמעט.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
