“קריאה חוזרת
יש לי ידיד מהתקופה הסטודנטיאלית שלי, שמחזיק באוסף תקליטי וניל של מוזיקת להקות רוק מהמאה הקודמת. יש לו מועדון חובבי הז'אנר, המתכנסים מדי פעם להשמיע אחד לשני ולעתים לקיים מסיבת ריקודים נוסטלגית. עבורו זה פס הקול של חייו, באמצעותו הוא מבקש להתגעגע ולהרגיש צעיר.
לי אין אוסף תקליטי וניל, אלא מספר ספרים ישנים המעלי אבק, שעדיין בספרייתי. אני חוזר אליהם לעתים רחוקות, ויש סיבות רבות לכך, כמו תרגום ארכאי, או פונט ממש לא ידידותי. לעתים אני מוצא ספר טוב, שעל אף פגעי הזמן, הוא מצליח לעורר בי עניין, לשאלה מה אהבתי בו אז, והאם עדיין אני אוהב, או שבמרחק הזמן אני יכול להבין רבדים עמוקים של הכתיבה שאז לא הצלחתי להבינם.
פרויקט קריאה חוזרת, אני קורא לניסיון שלי לחזור אל ספרים ישנים, כמו לספר העוזר, של ברנרד מלמוד שקראתי שוב לאחרונה, וממש אהבתי, כאהבה שנייה ובוגרת, בה יכולתי להבין ולהזדהות עם חרדות ההורים לגבי ילדיהם, כי החוויה הזאת ממש מוחשית לגבי.
את הספר שקיעה כפרית, של יצחק בן-נר, קראתי בנעורי וממש אהבתי. בקשתי באמצעותו לחוש בגעגועים לעמק והכפר ממנו הגיע, יצחק בן נר, כפר יהושע. את הכפר, לא ממש הכרתי, רק חלפתי בשוליו בעבר כרץ למרחקים ארוכים, סמוך לתחנת רכבת העמק המיתולוגית, שהייתה אז זנוחה ומתפוררת, והרגשתי באמצעותה את המושג שקיעת העמק. (כיום אגב התחנה משופצת, וכמה קילומטרים ממנה תחנה חדשה של רכבת העמק המחודשת)
שקיעה כפרית, מתחיל בסיפור על מושב בינואר, בחורף הנורא, בו על רקע תחושת הקדרות, מתחוללת מריבה מרה במשפחתו של המספר, ובעובדה העגומה שבכפרו רבים האחד עם השני. פתיחה המזכירה את ציוריו הקודרים של ברויגל בכפרים המושלגים. פתיחה המבהירה בצורה מעציבה שהכפר הוא מטפורה ענקית, לשקיעה אשית וקולקטיבית גם יחד של גיבורי הסיפורים של בן-נר.
שקיעה כפרית, שנכתב ב- 1977, כתגובה לטראומת כיפור, העניק לי מראשיתו תחושה מלנכולית. הוא הפך עבורי לספר צפנים, המפענח באמצעות העבר את ההווה והעתיד הדיסטופי של החברה הישראלית, לגביה הכפר השוקע, הוא מטפורה ענקית, למה שאנחנו כעת, חברה החיה בצל טראומת המלחמה, המתבוססת בפחדים דמוניים אפלים, הדבקה בתשוקות וחלומות מדומיינים, השרויה בהתפוררות מוסרית ובכחשה, או בתקווה מדומה, כמו גיבורי סיפוריו של בן-נר.
בן-נר, מתאר בשפה מרהיבה, את פחדיו של מספר הסיפור, שקיעה כפרית: " אני מלא פחד מהמחשבה על היום שבו יקום מישהו מהיקרים לי ...ויישא את עיניו אל העולם ויראה מולו את הקטסטרופה הדוהרת כמערבולת...נכונה לגרוף הכול ולערבל הכול בתוכה ולהרוס הכול..."
אז למה כדאי לקרוא בשקיעה כפרית של בן-נר... כי הוא מציב לפנינו מראה רגשית רגישה, לכשלים האנושיים שמתקיימים בבני אדם, ביהירותם, או בשפלותם, הגורמים להם לספר לעצמם סיפור מדומיין, המונע מהם להכיר באמת המתעתעת. גיבוריו של בן-נר מייחלים לגאולה אישית... האם היא קיימת, או שגם היא אשליה ובדיה שבני האדם מספרים לעצמם?
שקיעה כפרית של בן-נר, גורם לי להרהר בכוונותיו ובמשמעויותיו הרלוונטיות לגבנו, זמן רב לאחר שסיימתי לקרוא בו.”
