ביקורת ספרותית על טראומה בגוף ראשון - כתיבת יומנים בתקופת השואה מאת עמוס גולדברג
ספר מעולה

---

כתיבת יומנים אישיים, זאת היא דרך פסיכולוגית לשתף את הארועים ודעותיך העמוקים והחפונים במעמקי ליבך עם אובייקט, שמצד אחד שומר עליהם כסוד מוחלט ביותר,
דברים שמטרתם לא לצאת לאור ולהיות מחולק עם בני אדם אחרים.
לדעתי זהו השוני העיקרי והחשוב ביותר בין היומנים שנכתבים כיום בימים רגילים ולא אז בימי שחור וערפל שחייך לא היו שווים כקליפת השום.
מטרת היומנים של אז היתה להיות עיניים ופה לאלה שניטלה מהם באפשרות הזאת, ובזה השוני הגדול ומוחלט בין שני הסוגים.
הראשון נשאר ברמה האינטימית- פרטית ולא נועד לעיניים זרות, בעוד. השני הוא להביע לידיעת העולם את הדברים שהגרמנים עשו לאחינו, וביקשו
לשמור על זה כסוד סודי ביותר.
בטראומה בגוף ראשון, מנתח הכותב את אותם יומני עדות כשהוא עורך בהם ניתוח כירורגי עמוק: מבחינה פסיכולוגית, מבחינה נפשית, מבחינה היסטורית
הוא משווה בין היומנים, מוציא מהם את המיץ, זאת אומרת את העיקר, תוך שהוא עורך השוואה על פי רשימה מסודרת של נושאים ידועים מראש, והוא עורך
בהם סדר, כאשר המטרה להעמיד את האדם, הפרטי, הבודד, האחד, ולבחון את דרך התגלגלותו הפסיכולוגית תוך ניצול וקריאה ביומניהם של המעידים.
בניגוד לדעה הרווחת בציבור, מוצא המחבר סימנים רבים של התפרקות אינדיבידואלית של היחיד מצד אחד, והתפרקות חברתית כחלק מהתפוררות החברתית
של הקהילה.
ספר זה נועד לשבור מיתוסים ולשחוט פרות קדושות. הוא מבטל את ההתנגדות האינדיבידואלית לצורר, וכן את את גבורת העמידה הציבורית, ומבליט את
עובדת ההתפרקות לגורמים כתוצאה מהלחץ שהפעיל הכובש הנאצי.
גולדברג, שמשתמש בכלים פסיכולוגיים, ופסיכיאטריים, נשען רבות על הכלים שסיפק אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד.( רשימת הביבליוגרפיה של ספריו היא עצומה),
המחבר מנתח את יומניהם של רבים, יהודים מהגטאות, ממחנות הריכוד, ממחנות העבדות, ממחנות ההשמדה ואפילו של יהודים שהיו נשואים לגרמניות אריות ובשל כך
ניצלו מגרוש, אבל לא מהתעלליות השלטון.
שני יומנים עיקריים שוכבים על שולחן הניתוח: יומנו של קלמפרר, יהודי מדרזדן, שעבר את כל המלחמה בה, ויומנו של חיים קפלן מגיטו ווארשה.
מאוד מעניינת ההשוואה ביניהם, וניתן למצוא בספר תובנות רבות.
ספר אקדמאי קשה!, לא קל לקריאה והעובדה שהוא מבוסס על כתיבה אקדמאית מקשה על הקריאה השוטפת, ומקשה על ההתמצאות בנאמר.
מצד שני זהו ספר עמוק, שובר מוסכמות וראוי להתייחסות מיוחדת.
ספר מומלץ ביותר לאנשים שמחפשים קצת יותר מספר זכרונות בסגנון של אנה פרנק, אף אל פי שאינני מזלזל כלל בספר זיכרונותיה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על טראומה בגוף ראשון - כתיבת יומנים בתקופת השואה