ביקורת ספרותית על גבורה והדרה - עולי הגרדום והזיכרון הישראלי - בשיתוף מכון ז'בוטינסקי בישראל - תל אביב # מאת אמיר גולדשטיין
ספר מעולה

---

הקדשה: ביקורת זאת מוקדשת בהוקרה ובאהבה רבה לבני משפחת שגב- גולדשטיין מראש פינה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בבית העלמין הקטן והיפה של המושבה ראש פינה , נטמן אבי ז״ל ליד אחיו, שנטמן בקברו כחמישים שנים לפניו.
במרחק קטן מקבריהם נמצאת חלקת הקדושים של בית העלמין, שבה טמונים גיבוריה של תנועת בית״ר וביניהם,
המרטיר הראשון שלה שלמה בן יוסף.
בשנת 1938, לאחר רצח של יהודים שנסעו במורד הכביש מצפת לראש פינה, החליטו שלושה חברים מתנועת בית״ר
לנקום את חיי היהודים שנרצחו, ותקפו אוטובוס ערבי שנסע במורד הכביש.
הפעולה כשלה לחלוטין, לא נפגעו אנשים ושלושת הצעירים ברחו ו מצאו מחסה במערה בהר כנען.
לאחר שהבריטים פתחו בחיפושים , נמצאו השלושה והובאו למשפט בבית דין בריטי בעכו.
שניים מהם נדונו לתליה, כאשר בסופו של דבר הוצא להורג רק אחד מהם, שלמה בן יוסף.
הישוב היהודי ניסה להשיג המתקה לעונשו, אולם לא צלח. לקראת סוף השנה לאחר שהנציב הבריטי העליון אישר את
הדין, הוצא בן יוסף להורג בתלייה, כשעל שפתיו ההמנון הלאומי ולאחריו המנון האצ״ל.
תנועת בית״ר השיגה את מטרתה, להשיג מרטיר יהודי במאבק לעצמאות מול שלטון המנדט.
עוד לא התקררה גופתו של בן יוסף, וכבר נפתח מאבק בין ארגוני הימין למי שייך המרטיר היהודי הראשון .
האצ״ל אמר כולו שלי, ואנשי ז׳בוטינסקי אמרו כולו שלי, סחבו לפה, סחבו לשם, ולבסוף יחולקו.
בניגוד לימין, התנערו מפלגות השמאל ממעשה מרטירולוגיה זה, ובן גוריון אף ביקר אותו קשות.
בתקופה הזאת, נתפסו המעשים האלה כמעשי חבלה, הן מבחינת החוק הפלילי והן כמעשה חבלה במעשה הציוני.
לא עבר זמן, והלח״י שאיבד את מנהיגו ׳יאיר׳, פתח גם הוא במעשי חבלה. ולא רחק היום וגם הם קבלו את המרטירים
שלהם: רוצחי הלורד מויין נתלו בקהיר.
המאבק של ארגוני המחתרות הלך ונהייה אלים יותר ויותר והגיע לשיאו באביב 1946 שנתלו שני סמלים בריטים בחורשות
נתניה, לאחר שניתלה דוב גרונר.
המאבק בבריטים גרם לקורבנות רבים הן בצד היהודי והן בצד הבריטי, כאשר שיאו של המאבק הגיע עם פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים.
חוץ מתקופה קצרה, התנגדו מפלגות הפועלים למעשי האצל והלחי.
האנטגוניזם הגיע לשיאו במדיניות רדיפה של אנשי הימין בידי אנשי ההגנה.
מאז הקמת המדינה, בן גוריון לא הסתיר את כוונותיו למדר ולהדיר את אנשי מחתרות הימין לשעבר מן הכלכלה והפוליטיקה הישראלית.
בין הייתר, הוא דחה לחלוטין את מיתוס הגבורה והמרטירולוגיה של אנשיהם וכל נסיון של בגין שעמד בראש תנועת החרות להכליל אותם
בין גבורי ישראל, נדחה על הסף בידי הראשיות.
הנושא הפך להיות מוקד למאבק בין הימין הדחוי והשמאל שבשלטון , כאשר רק עזיבתו של בן גוריון וכניסתה של חרות לממשלה ערב מלחמת ששת הימים
שנתנה דחיפה לקבלת מפלגות הימין על ידי הציבור הישראלי, וראשית קבלת מיתוס הגבורה על ידי ראשי הציבור בישראל.
הספור מסובך וארוך עד מאוד, חלו בו עליות וירידות כאשר סבל המשפחות נמשך ונימשך ללא הרף.
ספר זה שנכתב בידי אמיר גולדשטיין, כתוב בצורה מרתקת ביותר.
זהו ספר אקדמאי אשר נכתב על פי כללי האקדמיה, ובכך אולי יכביד על הקוראים שאינם רגילים לקרוא חומר היסטורי מחקרי.
מומלץ לכל מי שנושא המחתרות וההיסטוריה הישראלית מעניינת אותו.
מומלץ ביותר.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על גבורה והדרה - עולי הגרדום והזיכרון הישראלי - בשיתוף מכון ז'בוטינסקי בישראל - תל אביב #