ביקורת ספרותית על כשהמתים חזרו מאת אילן שיינפלד
ספר מעולה

---

יין, אוכל, סרט, שיר, ספר, אישה ועוד המון דברים אחרים שעוטפים אותנו, אפשר לנסות לבקר,להגדיר ולעיתים אף לכמת.
גוף, בוקה, מצלול, משקלים, צבע, בית, מילים, פרקים וכו'.. לכל אחד מאלו ועוד ניתן לתת מספר, ציון או הגדרה.
אבל בסופו של יום, הדבר היחידי שבאמת מגדיר לכל אחד מאיתנו את הביקורת האישית והפרטית שלו על כל אחד מהדברים הוא החוויה האישית, אם בטעם, אם במגע ואם בצלילה לתוך עולם הספר.
באופן אישי אני לא מצליח להבין מבקרים, מכל תחום שהוא (שאינם במקצוע, ולא התנסו בו), המנסים לבקר את הבסיס היצירתי של מה שחוו. אם זה ברמת הכתיבה, בחירת הצבעים, משך זמן ההתיישנות של יין וכו'...ליבי אליהם כי לטעמי הם כותבים מתוך תסכול.
לכן אני לא כותב ביקורת... אלא המלצה ואת ההמלצה הצנועה שלי על הספר "כשהמתים חזרו " אני יכול לתאר רק ברמת חווית הקריאה ותו לא. לא יכול, לא יודע וזה גם לא מקומי להתייחס למשהו אחר בסיפור.
את הספר קיבלתי במתנה, לצערי לא שמעתי עליו קודם ואת זה בכוונתי לתקן בהמלצה הזו לקוראים אחרים.

אמנם שונא מתנות יחיה אבל אני שמח על המתנה שקיבלתי ביום ההולדת שלי, כי בתוכה הייתה מתנה נוספת, 648 עמודים של חווית קריאה טוטאלית, סוחפת ומרגשת.
נזרקתי לתוך המילים, המשפטים והשפה המדהימה שבא אילן שיינפלד עשה שימוש, באופן מדויק וכמעט מחושב, עד כדי שנדמה היה לי שכל מילה נספרה, נשקלה ונמדדה.
אהבתי כל רגע, לא התעכבתי להבין, לשאול או לחשוב מה יקרה הלאה, פשוט זרמתי על גבי המילים אל תוך היובלים שהצטרפו לנחלים ושבסופו של דבר הביאו אותי אל הים הגדול.
שלושה חלקים בספר, בראשון בכיתי, בשני צחקתי ובשלישי עפתי על כנפי הדמיון.
לא נכנס לסיפור עצמו (כדי לא לקלקל לכם) או להשתלשלות האירועים ואף למעבר בין מציאות ודמיון או בין אתמול ומחר.
יכול רק לומר שחוויתי קריאה יוצאת דופן, ספר קולח, מעניין ומרתק. אינני "תולעת" ספרים אך בצניעות אומר שאני קורא ודיי הרבה, אולם אני לא זוכר אם היה ספר שבו קראתי 350 עמודים ביום אחד, אבל אני אזכור את הראשון..."כשהמתים חזרו".

מקנא בכם, אתם לפני הספר... אני כבר אחריו....קריאה מהנה

» ביקורות נוספות של שחר דביר
» ביקורות נוספות על כשהמתים חזרו