ביקורת ספרותית על גרגור והנבואה האפורה - עולמטה #1 מאת סוזן קולינס
ספר טוב

---

ברוכים הבאים לוויקיאנג'י, נשמח לשרת את מטרתכם בתרגום מילים.
חיפשתם את המונח: נפילה.
'נפילה' היא סיפטום שמופיע במיוחד אצל סופרים שהביאו לכם פצצת קריאה בספר/סדרה/וואט אבר הראשון/ה שלהם, אבל אז החליטו לתת לכם סטירה בשני ולהוציא ספר ילדים.
או מבוגרים. מה שזה לא יהיה.
ל'נפילה' נלווים כמה וכמה חסרונות; כגון טמטום מפליא ומלאי של סימני קריאה ורצון עז לסטור לאחת/שתיים/כל הדמויות בספר.
ה'נפילה' היא הזויה לרוב. תוכלו להיתקל בדברים כמו עכברוש גבוה יותר מבן אדם.
מסטול.
עכברוש מסטול בגובה בן אדם.
לא יכולה יותר, יותר מידי רשמיות! עכברוש מסטול!!
אתם בטח חושבים WTF, גם אני חשבתי! גם. אני!

אז כן, לקולינס הייתה את הנפילה הזאת. דווקא חשבתי שהיא סופרת שתיקח את עצמה בידיים ותחשוב קצת.
ואז אמרו לי שזה ספר ישן יותר, אהל הוא תרגום חדש וכל כך טרחתי על הוויקיאנג'י! אז תתמודדו! זאת עדיין נפילה! נפילת רמה וכאלה!
גלים! ~~~~~~~~~~~~~~~

אז על העטיפה יש עטלף ענק.
אדיר.
ורקע מגניב.
אדיר.
אבל ידעתי כבר ממזמן שאת הספר הזה לא לקנות, אני חכמה מידי בשביל זה.
אבל התקציר הזה גילה לי.
אבל אני עדיין חכמה.
בכל מקרה, אם תסתכלו בדף שלי ותיכנסו למדף הספרים, תוכלו לראות שהוא ועוד איך נמצא אצלי בבית.
זה בגלל היום ההוא בשנה שאני שונאת. קוראים לו יום הולדת, והוא התרחש אתמול. לפחות אני חוקית מבחינת מעלית! והווו אני בת ארבע עשרה! אני יכולה לעלות במעלית לבד ולא יעצרו אותי!
ממש פחדתי כל הזמן הזה0:
אז היה לי את היום לא הכי כיפי בעולם, מרוב עצבנות, גם על ספר וגם על דברים שלא יסופרו, הלכתי אחרי בית ספר לירות בדברים. ברצינות.
ואז, בשבע, אמא גררה אותי לארוחה שלא רציתי להיות בה, ואני קולטת את כל הבנות שאני שונאת צורחות לי ״מזל טוב!״.
נחמד.
אז אחת מהן הביאה לי ספר ואני שונאת אותה פחות.
זה הספר הזה, אבל הוא לא כזה גרוע.
(~עכברוש מסטול. WTF~)

אז הספר הזה מספר על גרגור (שההורים שלו שונאים אותו, כי צריך ממש לשנוא בן אדם כדי לקרוא לו ככה), ויש לו שתי אחיות, ליז בת השמונה, ונעלולה (אני חושבת שבאנגלית קראו לה 'Shoosy', בחיי, אני מקווה כל כך שקראו לה שוזי) בת השנתיים ששכחתי את השם שלה (כן, זה לא השם שלה, המצב לא כזה עגום!). גרגור (ילד אומלל) חיי בנוסף לאחיותיו, עם אמו וסבתו הלא שפויה. אביו נעלם לפני כמעט שלוש שנים והמצב הכלכלי שלהם ברצפה.
כשחופשת הקיץ מגיעה, גרגור שומר על אחותו בת השנתיים כשהיא נעלמץ בחדר הכביסה שלהם, שם הוא מחפש אחריה ושניהם נופלים לתוך עולם מוזר עם שם מוזר וחרקים ענקים.
ועכברושים עם שרירים.
כמה מהם מסטולים.
שמשמו העכברוש הפיכח היחיד אמר את זה. משום מה אני נוטה להאמין לו.
אבל מצד שני, הוא ממש מזכיר את היימיטץ'*_*
כאילו, הדמות. לא החברה השיכורה שלי.

אז הספר הזה הזוי, ילדותי והזוי.
ושוב פעם הזוי.
כולם יודעים שאני לא אוהבת סימני קריאה. אם ללייצנים החולשה היא בכי, ולהיימיטץ' זאת קצת שפיות, אז החולשה שלי היא סימני קריאה.
*תחילת סלואו מושן* הםםםםםם עושיםםםםםם אווווווותיייי חלשהההההההה *סוף סלואו מושן*
והיו בספר הזה די הרבה סימני קריאה.
די הרבה.
ואז בא גם משמו העכברוש (סליחה, פשוט לכולם שם יש שמות מצחיקים וזה קשה לזכור), שמזכיר להחריד את היימיטץ'. טוב, הוא פיכח. אבל הוא קלטני כמו היימיטץ', ויש לו ניסיון. והוא דמות מאוד עיקרית בסיפור. מזכיר לכם? לי כן. הוא זחוח ואידיוט וקר כמו היימיטץ', רק חסרה לו הסכין ביד שהוא ישן.
הסכין של היימיטץ' כל כך נחמדה.

אבל הספר הזה יותר מידי ילדותי, ולמרות שאשאר ילדה לנצח - אפילו שבאופן חוקי מותר לי לעלות במעלית לבד - זה יותר מידי.
אבל הוא חמוד, הכתיבה טובה והקרבות איכותיים. אחרי הכל, זאת קולינס.
נראה לי שניסו לעשות פה מן הארי פוטר. לא, אני לא משווה. אבל תחשבו על זה רגע - ילד קטן, תמימות, נאיביות. הוא שונה בצורה כל כך קריטית ממשחקי הרעב שזה גורם לך לחשוב... אולי קולינס מנסה לפתוח ברב מכר מסחרר שינסה להתחרות בהארי פוטר?
סליחה, אני פשוט בחשדות כי לנסות (נראה מישהו מצליח) לגבור על הארי פוטר עם רב מכר זה החלום שלי (;

אז זה ספר נחמד, הכתיבה מתוקה והרעיון חמוד. לא הגיע אלי יותר מידי, אבל אני מעדיפה את ההמשך שלו על ההמשך של אוקסה פולוק.
לא שזה אומר הרבה:0

נ.ב: ״הוא ידי שנוא לעולם לא יהרוג עוד מקק, לא כאן ולא בעולמעלה.״
ברגע שהוא יחזור הביתה אני נותנת לו חמש דקות לשקול את זה שוב.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על גרגור והנבואה האפורה - עולמטה #1