ביקורת ספרותית על יומני האומנת מאת אמה מקלפלין
ספר בסדר

---

~הביקורת חושפת את סוף הספר~

נאני עובדת בתור אומנת בבית משפחת איקס, משפחה עשירה טיפוסית ממנהטן. היא מטפלת בילדם בן הארבע, גרייר, ומשתדלת לעשות הכל למענו, בגבולות האפשר. זאת, בלי לזכות בשום הערכה מצד גברת איקס, ולהמשיך לשמוע טענות ללא הרף ודרישות לבצע מטלות נוספות שאינן בתחום אחריותה. נראה שכל עוד תשאף נאני לשמור על קיומם של חיים לבד מתפקידה, לעולם לא תהיה מספיק טובה. גם אם תעשה מעל ומעבר - כסף יכול לקנות טוב יותר. ההבנה הזו מתנקזת לסופו הבלתי נמנע של הספר: פיטורי נאני והחלפתה באחרת.
הכתיבה קלילה, אך מתלווה לה מסר עצוב: הרבה הורים מביאים לעולם ילדים שהם לא רוצים לטפל בהם, ומעדיפים להשליך את חינוכם על "אנשי מקצוע". לא כי הם מפחדים לטעות, לא כי הם עסוקים מידי בטיפוח הקריירה שלהם או כי הם נאלצים לוודא שילדם יזכה לפת לחם, פשוט כי יש להם מספיק כסף לשכור אומנת וכי הם נורא נגעלים מהרעיון של קינוח אפים מנוזלים וניקוי טוסיקים. כשבמקביל, הם לא מסוגלים לראות את הילד שלהם מקבל פחות מ"הטוב ביותר", אבל גם אינם מבינים שהטוב ביותר זה אמא ואבא שנוכחים בחיים של הילדים שלהם, שיודעים מה הם אוהבים ושונאים, מתי הם שמחים ומתי עצובים.
ספר נחמד, משעשע וצובט בלב.

» ביקורות נוספות של הדס
» ביקורות נוספות על יומני האומנת