ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 במאי, 2013
ע"י חמדת
ע"י חמדת
נצחיה- בעלת התכונות הטובות מבחינת שכל ורגישות -עדכנה אותי אתמול בלילה -באישי על מותה של הסופרת דבורה עומר .
נצחיה הציעה כי במשך השבוע יעלה כל חבר באתר ביקורת אישית משלו על אחד מספריה או בכלל,זה כולל חוויות שנכללים בם ילדינו ונכדינו .
ובכן , המחשבה האינטואיטיבית הראשונה שעלתה במחשבתי הוא אודות הספר הזה .
אני מניחה שהייתי ילדה בת 10 או 11 שקראתי בו. אני מניחה שהספר היה שייך לספריית "סולל -בונה " שבה אבי עבד כל חייו כפועל בניין .כי ספרים לא קנינו אז -פשוט זה היה מותרות מבחינה כלכלית להורי .הספרייה הזאת הנה זיכרון בלתי נשכח מחיי ומשום שדרכה גליתי את העולם הקסום הזה של ספרים וקריאה בכלל .
אני זוכרת את הספרייה כצריף בקומת הגג הממוקם מעל בניין ברחוב אלנבי בת"א ,בפס'ז של קולנוע תמר שם היו מציגים סרטים של אלוויס .להגיע לשם היינו עולים במעלית . בתחילה אבי היה מביא לי ספרים מהספרייה וכשגדלתי קצת הייתי נוסעת עמו בווספה עם הסירה לספרייה להחליף ולבחור לבד ספרים .
אני זוכרת את הצריף דחוס ומלא ספרים עד לתקרה .
באשר לספר כפי שציינתי קראתי אותו בכיתה ד' -או -ה'. בכריכה הזאת הישנה והמקורית .הספר הוא בעצם יומן של נערה בת אחת-עשרה בשם תמר גל .
תמר גרה בקיבוץ רימון שבעמק ומספרת ביומנה על כל החוויות ועל כל המקרים שהיא עוברת שם, ממש כמו יומן אמיתי של כל נערה בגיל זה.
היא מספרת למשל על יום הולדתה, על עונות השנה, על החגים, על חבריה ועל משפחת בקיבוץ .תמר מתארת עולם שיש בו אוטומובילים, סילונים, מעברות, תנובה וחברה'מנים שעושים טְרַסְק. ילדים מן הקיבוץ מתארחים ללא ליווי בבתי משפחות ערביות, ומחירו של עט גלובוס הוא ארבע לירות.
אני מניחה בדיעבד כילדה שחיה בעיר -ת"א ליד שכונת התקווה במשפחה קשת יום לא הפנמתי את השוני וההבדל בין חיי ילדה בקיבוץ לבין חיי ילדה בדרום ת"א .כנראה שלא ראיתי בכך משהו יוצא דופן או אחר כי הייתה לי ילדות מאושרת .מעולם לא רעבנו ,בגדים היו במשורה , בית הספר העממי שהיה ליד הבית והלכנו אליו דרך השדה -היה עולם קסום ונהדר , ובצירוף עולם המשחקים עם ילדי הצ'כונה -חיי היו גן עדן .
אז זהו זיכרון הילדות שלי בהקשר לספריה של דבורה עומר.
שאלתי את בנותי -מהו הזיכרון שלהם מספריה ,הן ענו לי שקראו חלק מספריה כמו "הבכור לבית אב"י" ו-"שרה גיבורת נילי" , הן אמרו לי כי לא אהבו את ספריה כמו את אי אהבתן לספרי גלילה רון -פדר .אז אני מניחה שפה פער הדורות והזמנים עשה את שלו ביחס לספריה של דבורה עומר .
זוהי תרומתי הצנועה לזכרה של הסופרת .
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מתה על דבורה עומר ועל הביקורות שלך
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תרומה לא צנועה כלל וכלל. מצטנעת שכמותך.
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יש משהו בהשוואה לגלילה רון פדר.
כשקראתי הערב את מכתבה של נצחיה וחיפשתי ספר שאוכל לכתוב עליו, חיפשתי את "המורד", על יאיר שטרן, ספר שגייס אותי בילדותי, באיחור אופנתי של כשלושים שנה, ללח"י וגיליתי לאכזבתי שהוא לא מהסדרה של גיבורת ניל"י וכו. והוא נכתב בכלל על ידי גלילה רון פדר.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
עברתי על רשימת ספריה של דבורה עומר ז"ל ו-nothing rang a bell.
אני לא זוכר אם אי פעם קראתי מספריה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני ממש לא זוכרת.
אני יודעת שקראתי מזמן משהו שלה. אבל לא זוכרת כלום. אפילו הרשימה של ספריה לא עזרה. אז אני קוראת בהנאה מה שאחרים זוכרים.
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
גם אני אהבתי.
יופי של מיזם. לצערי אין לי זכרונות חזקים מדבורה עומר. קראתי את ספריה אבל לא נשאר לי משהו משמעותי מהם וחבל.
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ל-yaelhar - תודה רבה .ומה אם הזיכרון שלך ?......
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יפה הזיכרון הזה!
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה -חחחחח.....כל אחת והמזל שלה ....
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני הייתי בירושלים.
כך שקראנו לזה "אג'ואים". ואני הייתי הגדולה שמחטיפה מכות...
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה - אני הייתי הולכת אחרי אחי הגדול ממני ב3-שנים כאשר היה משחק ב"סטנגות"
או ב"גוגאים" ,אבל בכל פעם הייתי חוטפת מכות ממנו כשהלכתי אחריו ....
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני לא חושבת שזו עצלות.
אני חושבת שפניתי לאנשים רציניים, כאלה שניגשים ברצינות לכתיבת סקירה, מגבים אותה בציטוטים, או לכל הפחות בהתרשמות חדה וטריה מהספר שנקרא. זה יפה בד"כ, כי האתר מלא בסקירות כגון "ספר מקסים!!!!!" או "קראתי מזמן ואני לא זוכרת כלום אבל השפיע עלי המון". מה שאני חושבת הוא שיש גם משהו באמצע, בדיוק כמו שאמרת - קצת קלילות, לכתוב זכרונות והתרשמויות ברטרוספקטיבה של 20-30 שנה. נראה לי שמה שאת ונוריקוסאן עשיתם כבר יתן את הדחיפה הנדרשת.
וברור שזה צ'כונה. יש היום שכונות רציניות ומכובדות. אני גדלתי בצ'כונה. כזו שבה משחקים כדורגל יחפים בין העמודים של הבניין. |
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
לנצחיה - חבל לשמוע מחברים באתר כל מיני תשובות שכאלה .הספר שכתבתי לא נמצא בספרייה האישית שלי
ואם רציתי להתעדכן על מה הוא נכנסתי לאינטרנט .בשביל דברים כאלו נוצרה המפלצת הזאת .כל העניין פה הוא זיכרונות ילדות בהקשר לספרייה .אל תהיו עצלנים . את הביקורת הזאת כתבתי ב-10 דקות .
נצחיה אני מסכימה עם כל מה שאת כותבת בתגובתך , כולל המילה צ'כונות .{חחחחח....תיקנתי אותה בגוף הביקורת } .נקווה שהחבר'ה ירימו אתה כפפה ,אחרת הם או עצלנים בחום הזה או סתם "כבדים ".... |
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ל-נוריקוסאן -שמחתי לקרוא שילדך עדיין מתענג על הספר .כנראה שלא פס -זמנו למרות הכל .
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה על ההענות ועל הזריזות
ולמול תגובות כמו "אני לא זוכר/ת" או "כבר עשרים שנה לא קראתי ואין לי בבית", אני רואה שאת הבנת את הכוונה שלי במדוייק, ובלי הצורך להכביר במילים. זיכרון אישי מהשפעת הסופרת על חייך.
תודה על השיתוף. אני חושבת שאם ננסה לערוך מחקר כמותי - כמה ילדים בפועל גרו בקיבוצים בשנות השבעים, ונשווה למספר הילדים האלה כפי שמתבטא בספרות הילדים והנוער מהתקופה, נגלה פער עצום. כל (או לפחות רוב) הספרים הנחשבים כתבו על ילדות בקיבוץ, כאילו כל ילדי ישראל חיים במציאות כזאת. מה שמעניין הוא שזה לא הפריע לנו, ילדי העיר והצ'כונות, להנות מהספרים והעלילות הרקומות בהם. וההשאוואה לגלילה רון-פדר מעניינת. אני צריכה לחשוב על זה. |
|
|
נוריקוסאן
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יפה, חמדת. בני הקטן קרא לאחרונה את דפי תמר ונהנה. כנראה שהספר עדיין רלוונטי.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
