“נצחיה- בעלת התכונות הטובות מבחינת שכל ורגישות -עדכנה אותי אתמול בלילה -באישי על מותה של הסופרת דבורה עומר .
נצחיה הציעה כי במשך השבוע יעלה כל חבר באתר ביקורת אישית משלו על אחד מספריה או בכלל,זה כולל חוויות שנכללים בם ילדינו ונכדינו .

ובכן , המחשבה האינטואיטיבית הראשונה שעלתה במחשבתי הוא אודות הספר הזה .

אני מניחה שהייתי ילדה בת 10 או 11 שקראתי בו. אני מניחה שהספר היה שייך לספריית "סולל -בונה " שבה אבי עבד כל חייו כפועל בניין .כי ספרים לא קנינו אז -פשוט זה היה מותרות מבחינה כלכלית להורי .הספרייה הזאת הנה זיכרון בלתי נשכח מחיי ומשום שדרכה גליתי את העולם הקסום הזה של ספרים וקריאה בכלל .

אני זוכרת את הספרייה כצריף בקומת הגג הממוקם מעל בניין ברחוב אלנבי בת"א ,בפס'ז של קולנוע תמר שם היו מציגים סרטים של אלוויס .להגיע לשם היינו עולים במעלית . בתחילה אבי היה מביא לי ספרים מהספרייה וכשגדלתי קצת הייתי נוסעת עמו בווספה עם הסירה לספרייה להחליף ולבחור לבד ספרים .
אני זוכרת את הצריף דחוס ומלא ספרים עד לתקרה .

באשר לספר כפי שציינתי קראתי אותו בכיתה ד' -או -ה'. בכריכה הזאת הישנה והמקורית .הספר הוא בעצם יומן של נערה בת אחת-עשרה בשם תמר גל .
תמר גרה בקיבוץ רימון שבעמק ומספרת ביומנה על כל החוויות ועל כל המקרים שהיא עוברת שם, ממש כמו יומן אמיתי של כל נערה בגיל זה.
היא מספרת למשל על יום הולדתה, על עונות השנה, על החגים, על חבריה ועל משפחת בקיבוץ .תמר מתארת עולם שיש בו אוטומובילים, סילונים, מעברות, תנובה וחברה'מנים שעושים טְרַסְק. ילדים מן הקיבוץ מתארחים ללא ליווי בבתי משפחות ערביות, ומחירו של עט גלובוס הוא ארבע לירות.

אני מניחה בדיעבד כילדה שחיה בעיר -ת"א ליד שכונת התקווה במשפחה קשת יום לא הפנמתי את השוני וההבדל בין חיי ילדה בקיבוץ לבין חיי ילדה בדרום ת"א .כנראה שלא ראיתי בכך משהו יוצא דופן או אחר כי הייתה לי ילדות מאושרת .מעולם לא רעבנו ,בגדים היו במשורה , בית הספר העממי שהיה ליד הבית והלכנו אליו דרך השדה -היה עולם קסום ונהדר , ובצירוף עולם המשחקים עם ילדי הצ'כונה -חיי היו גן עדן .

אז זהו זיכרון הילדות שלי בהקשר לספריה של דבורה עומר.

שאלתי את בנותי -מהו הזיכרון שלהם מספריה ,הן ענו לי שקראו חלק מספריה כמו "הבכור לבית אב"י" ו-"שרה גיבורת נילי" , הן אמרו לי כי לא אהבו את ספריה כמו את אי אהבתן לספרי גלילה רון -פדר .אז אני מניחה שפה פער הדורות והזמנים עשה את שלו ביחס לספריה של דבורה עומר .

זוהי תרומתי הצנועה לזכרה של הסופרת .”