ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 באפריל, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הנה אחת ההתרשמויות מ"מחסום הקריאה" שלי. סאלים סיני הוא ילד מיוחד, היות ונולד בדיוק בחצות של ה-15 באוגוסט 1947, וזה היה היום שבו הסתיים המנדט הבריטי, והחלה להתקיים מדינת הודו העצמאית. מסתבר שהמנדט הבריטי הסתיים בכל מיני ארצות בשנים האלה, שנות שקיעת האימפריה שלא רצתה שהשמש תשקע מעל דגלה.
סאלים גיבור הספר רואה את עצמו כילד מיוחד, בעל כשרונות מיוחדים, היות ונולד בתאריך ייחודי זה. הוא גם מוצא קשר נפשי-טלפתי עם ילדים אחרים שנולדו איתו באותה שעה ברחביה הגדולים של הודו. הסיפור מתפתל ומתפתל, מתחיל בעלילות הסבים, ועובר בין הדורות, וכל כולו אמור להיות אלגוריה לצמיחתן של הודו פקיסטן ובנגלדש.
התחלתי לקרוא את הספר לפני פסח, המשכתי במשך החג הראשון, ובשבת חול המועד, ובחג השני. ובסוף נטשתי. כל הזמן הזדמזם לי בראש "שידוך הולם" של ויקראם סת. אני יודע שזו השוואה מקפיצה. כי איך אפשר להשוות את סלמאן רושדי הגדול, ועוד בספר זוכה פרס בוקר, ועוד בספר שנחשב הטוב מבין זוכי פרסי בוקר בלא-יודעת-כמה שנים, עם סופר פופולארי של רומנים עבי כרס? אבל כנראה שאפשר, כי זו ההשוואה שהיתה לי כל הזמן בראש.
בסוף, למעשה יותר באמצע, התייאשתי. עייפו אותי העלילות הפתלתלות, השנינויות הרבות, הכתיבה הגדושה אלגוריות. אולי הייתי סוחבת עד הסוף, אבל לא ממש ברור בשביל מה ולמה, ולא היה לי כוח להתאמץ.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
לשאלתך, נכון מאד.
עבורי זכייה בבוקר מהווה המלצה לא רעה אך כרגע אני בעיקר מסתמכת על המלצות של חברי סימניה שאת טעמם אני אוהבת ומעריכה.
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
הלכתי עכשיו ובדקתי
מי הספרים שזכו בפרס בוקר. אז יש למעלה מארבעים ספרים, לא כולם תורגמו לעברית, ומאלה שתורגמו לעברית לא את כולם קראתי. כך שזו רשימה חלקית בלבד, אבל בהחלט לא רעה:
* אלוהי הדברים הקטנים / אהרונדטי רוי * אמסטרדם / איאן מקיואן * הטיגריס הלבן / ארווינד אדיגה * המתנקש העיוור / מרגרט אטווד * חיי פאי / יאן מרטל * ירושה של אבדן / קיראן דסאי * שארית היום / קזואו אישיגורו אולי זה בסיס לרשומה בבלוג שלי. אסופה לא רעה בכלל. ואני לא חושבת ש"ילדי חצות" טוב מהם במשהו. לפחות במקרים של מקיואן, אטווד ואישיגורו אני גם לא חושבת שהספרים שנבחרו הם הטובים ביותר של הכותב, אבל זה מן הסתם דיון מורכב יותר. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אז אין קנה מידה!
אלא לסמוך על אנשים שאת אוהבת את טעמם. בסימניה, אני כבר יודעת על מי אני סומכת בעיניים עצומות (צריך רק לפקוח אותן כדי לקרוא...)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
בחיים לא!
רשימת רבי המכר זה כמו נעלי פלטפורמה, חולצות בטן או מגפיים בקיץ. העובדה שהם באופנה לא עושה אותן מכוערות פחות. רשימת רבי המכר מצדיעה בדרך כלל לבינוניות ולמכנה המשותף הנמוך. נכון שיש גם ספרים מעולים ברשימת רבי המכר, אבל לא אשבע על כך שכל מי שקנה קרא. ישנם הרבה מאוד שולחנות קפה בישראל שאירחו בגאווה ספרים מעולים שניקנו ולכן הוצעדו ישר לתוך הרשימה, אבל נשארו חדשים. גם התקצירים בגב הספר וברשת מקנים למעוניינים נושאי שיחה נפלאים על ספר שלא קראו. ואני לא מדברת מתוך איזו גבהות מצח. גם אני קוראת ספרים בינוניים אם יש להם ערך מוסף בשבילי, וערך מוסף יכול להיות נושא, עניין, מתח או גורם אחר. ואני מצהירה בזאת בענווה שלא קראתי את יוליסס ואת הזקן והים וכנראה לא אקרא. אסמוך על מי שכבר קבע שמדובר ביצירות מופת. אם אקרא ואוהב, בסדר. ואם לא, האם אעז להצהיר על אפסותי בריש גלי? ברור שלא.
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
לשין שין
לא אמרתי שאני לא אוהבת את ויקראם סת. למעשה נהניתי ממנו מאוד, על אף אריכותו. יותר ממה שנהניתי מילדי חצות.
וברור ש"על טעם ועל ריח וכו'" אני חושבת שזה ברור. לא צריך לסייג מחדש כל משפט ב"לדעתי". נכון? |
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
לאפרתי
יכול להיות שאת צודקת, ומבקרי ספרות מחפשים בספרים דברים אחרים ממה שמחפש הקורא הנפוץ. אז אין איזה פרס-קריאתי שיעניק לי קנה מידה אמיתי לדעת? (ולא. אל תפני אותי אל רשימת רבי המכר)
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני חושבת שזהו ספר מצויין אם כי לא קל לקריאה. ואהבתי מאוד גם את ויקראם סת.
אך כמובן "על טעם ועל ריח"...
אין ספק שהרבה ספרים לא ממש ראויים זוכים בפרסים, אם כי ה"בוקר" דווקא לרוב לא מפספס. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
פרסים ואיכות ונגישות לקריאה הם לא דברים חופפים
המבקרים ומעניקי הפרסים אוהבים יצירות נפוחות מחשיבות עצמית, עמוסות ציטוטים, מחוות וקישורים פילוסופיים, היסטוריים ותרבותיים. הקשר בין היצירה הסופית לבין ספר קריאה, הוא מקרי בהחלט.
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תיאורייה מעניינת, הפאת'ווה
אני לא ישנתי טוב. סתם זרקתי את הספר בכל מיני פינות בבית, בלי סימניה כמובן, ואז שכחתי איפה אני נמצאת, ולא היה קל לגלות מחדש.
עכשיו נותר רק לחשוב על מה ולמה זיכו אותו בפרסים, אבל יש דברים נסתרים שכנראה לא נבין ולא נדע לעולם. |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני הייתי מבסוט מהספר הזה, שנת הלילה שלי הייתה נפלאה בתקופה בה קראתי אותו.
אני חושד שחומייני הוציא על רושדי את הפתווה המפורסמת בגלל שהוא ניסה לקרוא את "ילדי חצות" ולא בגלל "פסוקי השטן".
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
