ביקורת ספרותית על תיכון לילה 2 - שקר לבן שקר שחור - תיכון לילה #2 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר לא משהו

---

קניית הספר לא הייתה בדיוק דילמה, אבל הייתה לי התלבטות רגעית.
הספר הראשון בבירור לא היה טוב עד כדי כך שפשוט ארוץ לחנויות בשביל תיכון לילה 2, אבל ההלם דיבר מפי. לא ציפיתי שהספר השני יגיע כל כך מהר, אם בכלל.
ראיתי ביקורת בסימניה, והמוח שלי הצליח למלמל לעצמו שהוא לא יודע... אולי כדאי... רק כדי לדעת איך זה ממשיך. ניסיתי להיאבק בו, אבל הטענה הזאת הספיקה לי (יחד עם המבצע) כדי לקנות את הספר.
אז סידרתי לעצמי את סדר הקריאה:
ארטמיס פאול.
תיכון לילה.
אות אתנה.
מלאך מכני.

אם קראתם את הביקורת שלי על מלאך מכני, תדעו שלא הצלחתי לשמור על הסדר, והוא הפך לזה:
ארטמיס פאול.
אות אתנה
חצי מתיכון לילה= יאוש= קריאה של מלאך מכני.
תיכון לילה.

~כאן מתחילים הספויילרים. תצפו להרבה מהם.~
התייאשת די במהירות מהספר, ובחצי הראשון לא הצלחתי להפסיק לגלגל עיניים.
אלי, למה את כל כך מטומטמת?
את שונאת את זואי על ההתחלה כי היא דרכה לך על הרגל ולא ביקשה סליחה?
את מתאהבת בבחור שניסה לאנוס אותך?
את סולחת לג'ו- פשוט ככה?
איך זה שכל כך מפריע לך לשקר, אם לפני שהגעת לקימריה עשית את זה כל הזמן?
ולמה לעזאזל את לא סומכת על קרטר? זה לא מה שאמרת בשנה הקודמת שלך בקימריה!
סילבן, תפסיק לאהוב את אלי! היה עדיף אם גייב היה הורג אותך. למה אתה צרפתי? זה כל כך... הא. אני שונאת את סילבן עד עמקי נשמתי, ואני אפילו לא מצליחה לתאר למה.
קרטר... טוב, עליו אין לי תלונות. רוב המקרים הם באשמתה של אלי וסילבן האידיוט הגמור.

אוקיי. עכשיו הגיע הזמן לכעוס על שאר חלקי הספר.
אז הספר מתחיל באלי רצה, בורחת, מנסה להישאר בחיים. יופי, זה טוב. ההתחלה טובה למרות שאלי מעצבנת. עד שהיא קופצת למכונית הכל בסדר, ואז היא מעמידה פני מסכנה עם חיים נוראיים לאורך שאר הספר. אולי זה נכון, אבל דמות נורמלית לא תזכיר כל משפט שני שההורים שלה נוראיים ושרוצים להרוג אותה. היא מתבכיינת כל הזמן, ובמקום להגיד לקרטר מה מפריע לה היא פשוט רצה אל סילבן ה... עזבו. הוא לא חשוב עכשיו.
רוב הדמויות לא ריאליות במיוחד או שמודבקת עליהן תווית ברורה.
רייצ'ל- החכמה.
ג'ו- המצחיקה והיפה.
סילבן- החתיך הצרפתי.
זואי- הקטנה והקשוחה.
בשביל אלי צריך להמציא מושג חדש כדי שיהיה הגיוני לתאר אותה. וקרטר... לדעתי הוא הדמות שהייתה בנויה בדרך הטובה ביותר, למרות שהזוגיות עם אלי הפכה אותו לקצת יותר... הממ... קיטשי? לא יודעת.

אוקיי, אני מצטערת על השנאה שלי כלפי הספר. אני יכולה פשוט לשבת ולצחוק עליו במשך שעות, אבל זה לא יהיה הוגן כלפי האנשים שכן נהנו מהספר. אז עכשיו אני אתייחס לדברים שכן אהבתי!
השיר עם העורבים. אני תמיד אוהבת ספרים שמתחילים בציטוט או שיר או כל דבר דומה, ואהבתי את איך שהסופרת הצליחה להכניס את הרעיון של השיר לתוך הספר.
הסוף. הרבה אקשן, הרבה פציעות ובן אדם מת אחד. חייבים להעריך את זה. הכתיבה בסוף והרעיון היה די טוב, וכשאלי התהלכה עם קרטר במרפאה היה קשה לא לאהוב את הקטע. זה נתן לי תקווה לגבי זה שסילבן ימות ואלי וקרטר יחזרו להיות ביחד.
הנשף. אם זה לא היה סילבן שנישק אותה אולי הייתי יכולה לאהוב את הנשף יותר, אבל גם כשזה היה סילבן אהבתי את הנשיקה. השיחה עם לוסינדה הייתה די טובה, בערך כמו שציפיתי ודי מספקת, אבל אני לא אוהבת את לוסינדה. מה הבעיה בצביעת שיער? זאת ההחלטה של אלי איך להיראות ואיך להתנהג, והיא פשוט מנסה להכתיב לה מה לעשות. לא פלא שכריסטופר החליט להצטרף לצד הרשע. חוץ מזה, שמעתי שיש להם עוגיות.

לבסוף, אני חייבת לסיים בקשר לכריכה: תמצאו מישהו אחר שיעצב אותה.

תודה שהקשבתם לחפירה, ונתראה בביקורת הבאה.
מייטי♣

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על תיכון לילה 2 - שקר לבן שקר שחור - תיכון לילה #2