ביקורת ספרותית על גשר הדרינה מאת איוו אנדריץ'
ספר מעולה

---

אני אוהב רומנים היסטוריים, כפי שניתן לראות בדף שלי, אבל יהיה זה צמצום ועוול להגדיר את "גשר הדרינה" כרומן היסטורי בלבד. התפאורה היא ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והאתנוגרפיה של הבלקן (ובמיוחד בוסניה), אבל ספר זה הוא קינה על ייצר ההרס העצמי של האדם, על חוסר האונים שלו מול כוחות גדולים - חיצוניים כמו פנימיים - החזקים מרצונו, חופשי ככל שיהיה, ועל האקראיות ששולטת בחיי האדם. יחד עם זאת, אין זהו ספר פסימי. התקווה לעתיד טוב מלווה את מעשיהן של דמויות שונות המופיעות לאורך הספר, המתאר את תולדותיה של עיירה הררית על גדות נהר גדול בבוסניה, למן הקמתו של גשר גדול לידה, לפני כ-400 שנה, המשנה את פניה, משפיע עליה ומושפע ממנה, ובכך מהווה מעין מראה למתרחש בעיירה.
תולדות העיירה מדומות לגשר הניצב בזרם ההיסטוריה, שמצד אחד נראה נצחי ועמיד בפגעי הזמן והטבע (כמו גאויות הנהר ההרסניות), וגם אירועים סוערים רבים - מרידות, פעולות דיכוי אכזריות, מלחמות, חילופי שלטון - אינם משפיעים עליו, אולם בסופו של דבר השינויים מתרחשים אך הם סמויים מן העין האנושית לרוב, ומתבררים רק מפרספקטיבה רחבה. על רקע זה מתחדד הקונפליקט בין אותם בני-האדם השואפים לשינויים מהירים לצורך הגשמת אידיאלים ומאווים שונים, לעומת אלו המכירים במוגבלות כוחו של האדם, והסכנות הכרוכות בניסיונות להפוך סדרי עולם. קונפליקט נוסף קיים בין שואפי המודרניזציה, החותרים לרתום את הטבע והעולם לשירות האדם, לבין המסורתיים (המיוצגים בספר בעיקר על-ידי המוסלמים), המעוניינים בניצול מתון וזהיר של משאבי הטבע. בין לבין, מתוארים ברגישות וחדות אבחנה רבה טיפוסים שונים, מוסלמים, נוצרים, יהודים וצוענים, המרכיבים את הפסיפס האנושי בעיירה, על חולשותיהם, יצריהם ורגעי ההתעלות המועטים של ייחודי הסגולה שבהם.
קשה שלא לשמוע בספר, המסתיים עם פרוץ מלחמת העולם-הראשונה, את פעמוניה של מלחמת העולם השניה (הספר עצמו פורסם רק ב-1945), אך בכל-זאת, כפי שאמרתי, הספר מגלה אופטימיות זהירה, ולכן אסיים בציטוט הבא:
"מי יודע, אולי השדים הללו, המתקנים, ממרקים ומשנים כל דבר כדי לבלעו ולהרסו, עתידים לפשוט על העולם כולו ולהפכו מן הקצה אל הקצה לשדה שומם שישמש אך ורק לבנייתם נעדרת-התכלית ולהריסתם הנפשעת, שדה-מרעה לרעבונם שלא ידע שבעה, ליצריהם הסתומים. הכל יתכן, זולת דבר אחד: לא יתכן שייעלמו לעולם האנשים הגדולים בעלי הלב, המקימים על-פי מצות האל בנינים איתנים, למען יהא העולם יפה יותר ובני-אדם יחיו בו חיים טובים יותר. אילו נעלמו היה פירושו של דבר שאהבת האל עלי אדמות דעכה ונמחתה, והרי לא יתכן כדבר הזה."

נ.ב.
אני רואה צורך להזהיר מפני תיאור מזעזע וקשה לקריאה באחד מפרקי הספר הראשונים. אני ממליץ גם לבעלי לב חלש להמשיך בקריאה לאחר מכן. אינני בטוח מדוע היה נחוץ תיאור זה, אולם יתכן שיש בו מן ההיגיון הפנימי של הספר, שבסופו של דבר גם אירוע זה שוקע ונשכח לכאורה כמו עוד אחת מגאויות הנהר, אולם משהו מזיכרונו לא נעלם לעולם.
היום לקחתי את הספר איתי והתיישבתי לקרוא את פרקיו האחרונים בבית קפה, על כוס יין, משקיף על הרחוב המחשיך. בבית לא יכולתי להתאפק ולחפש באינטרנט את תמונת הגשר הלבן, האצילי, מעל מי הנהר הירוקים. אולי אסע לשם.

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על גשר הדרינה