ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר לא משהו

---

'כמה טוב להיות פרח קיר' זכה לדי הרבה ביקורות. כמעט כולן משבחות את הספר, שקיבל לא פחות משלושה כוכבים.
והאמת? לא בצדק, לדעתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(גליםגליםגליםגלים)
בדרך כלל אני לא כותבת ביקורות על ספרים שלא סיימתי, או לפחות על ספרים שהגעתי בהם רק עד האמצע. אבל בגלל שאני לא חושבת שאני אמשיך לקרוא את הספר הזה עד הסוף, ובכל זאת יש לי כמה דברים לומר עליו, אני אומר אותם בכל זאת. חופש הדיבור מדינה חופשיתתתת העם דורש צדק חברתי! סטה גה דםםםם

טוב, אז עקרונית ראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר. אבל זה מאוד עקרוני שאין לך כרטיס תלמיד. או שאתה רוצה להשאיל ספר אבל צריך להחזיר אחד אחר שלקחת ליומן קריאה באנגלית.
אתם מבינים (בתקווה שאנשים קוראים את הביקורת הזאת), קראתי את הביקורות על הספר עוד מזמן והן עשו לי חשק לקרוא אותו, אבל מחשבות ומעשים לחוד!! לא הולך בייייחדדד
ובכל זאת, מצאתי את הספר בספרית בית ספר, בשעה חופשית. לא הספקתי לקרוא ולהתרשם הרבה, אבל היה צלצול, ובגלל שאני ילדה טובה שלא מבריזה בשיעורים (כן בטח) הייתי צריכה ללכת לכיתה. ובגלל שהתעצלתי להחזיר את הספר למקום, שמתי אותו בצד במקום חסוי. אבל כמו שאמא שלי אומרת, עצלנים עובדים פעמיים!!!
ובגלל זה כנראה, שנכנסתי שוב לספריה כדי להשאיל את הספר, הוא לא היה במקום ששמתי אותו, וגם לא במדף הנוער הקטן שהספריה הועילה בטובה להעניק לנו (הכל שם זה ספרי מידע), ולא מצאתי אותו איזה חודש טוב. כמו שצריך. בזמן הזה הספקתי לראות את הסרט, שדווקא נחמד. ובזאת עברתי על המצווה אל תראה ספר לפני שקראת סרט. סליחה ההפך. אבל למי איכפת?!
טוב, אז אתמול מצאתי אותו שוב בספריה והמשכתי לקרוא אותו. לצערי בגלל תקרית לא נעימה עם הספר הקודם שהשאלתי (זה כולל הרבה צבע כחול) לא יכולתי להשאיל את הספר מהספריה. ובכל זאת היום שוב הגעתי לספריה והמשכתי לקרוא אותו, הגעתי לעמוד 150 בערך (שבדרך אני מדלגת על עוד הרבה עמודים) והספקתי לגבש דעה.

ועכשיו לביקורת עצמה: (אני יודעת שחיכתם לזההה אל תשקרו לייי)
טוב, הספר הזה הוא פשוט.. לא מתאים.
זה לא מתאים, זה לוחץ, זה מרגיש לא נכון. אני חייבת לצטט מביקורת אחרת שאני לא זוכרת מי כתב אותה:" אני קורא את "מישהו לרוץ איתו" או את "יש ילדים זיג זג" של גרוסמן והם פשוט מגוחכים בעיניי, כמו אבא שאומר לחברים של הבן שלו שהם נראים "גזעיים!", או מבוגר שמנסה להיכנס בדוחק למכנסיים קצרים במידה 12 וחושב שזה מתאים לו בול. רואים את זה. מרגישים את זה בכל מילה, בכל משפט. אפשר לקרוא את הספרים האלה, אבל ברגע שיש בהם יומרה להיות אותנטיים.."
טוב זה היה אלון דה משהו כפיים!!
הספר הזה מתיימר להיות אותנטי, מרגש, יצירתי, אבל בסופו של דבר התחושה שעולה ממנו היא תחושה של זיוף. תחושה שהסופר ניסה להיכנס לנעליו של מתבגר בכוח אבל זה לא עלה בידו. מה לעשות, הסופר הוא כבר לא מתבגר. ולהעמיד פנים שכן, ולהעמיד פנים שהוא זוכר בדיוק את הרגשות ואת התהליך של ההתבגרות, בעיני זה פשוט מגוחך.
הסופר כותב מנקודת מבטו של צ'רלי, נער שהתמימות והנאיביות (ולא אין לו בעיית אוטויזם או משהו כזה או אחר, הבעיה שלו במקר זה שונה, מה שמגדיש עוד יותר את ההסאה (היי השתמשתי במילה גבוהה! והי עשיתי סוגריים כפולים!)ואת התחושה שהנער הזה פשוט תמים מידי) פשוט נשפכים ממנו (נקודה שציינו רבים לפני). אבל בחייךךך, מר סופר, אם ככה הרגשת שהיית מתבגר, אני פרח מפלסטיק, וחבל, כי פרחים מפלסטיק לא ריחניים. ולא, אני לא אומרת, יש "פרחי קיר". התחושה הזאת של הניסיון להתערבב בחברה ולא להצליח בכך קיימת, זה מובן, לצערי. אבל לא ככה היא מרגישה, או לפחות לא ככה ראוי לתאר אותה. אני מסכימה עם ביקורת אחרת שקראתי כאן קודם: הכל בצ'ארלי נכון מידי. הוא הדמות שלא תוכלו שלא להתאהב בה. הוא עמוק, הוא חכם, הוא רגיש ושונה מהנערים שאתם מכנים אותם "שטחיים" ששומעים מוזיקה "זולה", שרבים עם ההורים שלהם, שעושים מה שבראש שלהם, שמקללים כמה שבא להם, גם אם הם פרחי קיר. צ'רלי קורא ספרים, הוא כותב חיבורים, הוא שומע את השירים שנחשבים ל"משובחים". הוא חוזה וחווה דברים עצובים ובכל זאת נשאר תמים ו"נכון". בעצם, בזה שצ'ארלי הוא דמות נכונה מאוד, הכל בו הופך להיות מאוד לא נכון. כי לא ככה זה הולך. מצטערת, אבל תהליך ההתבגרות של צ'ארלי מתואר בצורה לא נכונה. מצד אחד הוא אומר דברים חכמים של מבוגרים בעלי ניסיון ומצד שני תיאוריו נשמעים ככל היותר כשל ילד בן 12. ואני לא מדברת על איכות הכתיבה. לא צריכים להיות מומחים בכתיבה או לקרוא הרבה בשביל לראות את זה. בקיצור, זה לא תהליך התבגרות (ואני לא מדברת מבחינת העלילה שבכלל הזויה מידי אבל לזה נניח, כי זאת אמריקה, ואמריקה הזויה מאוד.) .
אני מבינה למה מבוגרים בעיקר יכולים להתרגש מהספר הזה. ואני לא מזלזלת. הם כנראה חושבים שהוא מחזיר אותם לילדות שלהם, לתמימות ולנאיבויות. אבל תרשו לי להזכיר לכם; יש לי תחושה שגם אצלכם זה היה שונה. אולי אתם לא זוכרים, אולי אני טועה. אבל אנשים אומרים עלי שאני תמימה. ואם אני תמימה, מה צ'רלי?? (כותבים את זה עם א'?)
יהיו רבים כאלה שיתרגשו ממנו; שיחשבו שהספר הזה כנה או מיוחד, מרגש, שונה. זה לא אומר עליהם בהכרח משהו. קל להתפתות אליו. ואני בכללי אדם ביקורתי. אבל בכל זאת, אני הרגשתי שהספר לוחץ, ופשוט.. לא טבעי.




סטה גה דםםםם (תגידו שזה לא כיך להגיד את זה, תגידו!!)

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר