ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 במרץ, 2013
ע"י aceventura
ע"י aceventura
סטונר - ג'יון ויליאמס.
סטונר הוא סיפור חייו של ויליאם סטונר, נער שנולד למשפחה של חקלאים במיזורי שבארצות הברית , בסוף המאה ה19.
סטונר יוצא לאוניבסיטת מיזורי על מנת ללמוד חקלאות ומתאהב בעולם הספרות וממשיך לקריירה של הוראה באוניברסיטה.
כפי שניסחה זאת נטע גורביץ באחרית הדבר, "הענין העיקרי של סטונר אינו עלילתי, אלא מתמצה במאמציו התמידים של הגיבור לייצר משמעות וסדר בעולם הרגשי והאינטלקטואלי אל מול מציאות משתנה תדיר, בלתי צפויה ובלתי נשלטת, על מנת להימלט מתחושת חוסר המשמעות של חייו".
כמו כן היא העלתה את הנקודה שויליאמס הוגדר כ"סופר של סופרים". די התחברתי להנחה הזאת. אני אומנם מייצג רק את עצמי, אולם אני שייך בבירור לצד של הלא סופרים. קשה לי להתפעל מהסיפור עצמו ומחוסר העלילה. אכן הספר כתוב בצורה מצוינת אבל בכל רגע בקריאה חיכיתי שיקרה משהו וכלום לא קרה.
לא התחברתי לדמויות בסיפור. כולן מאוד אפורות ומדכאות. החל מסטונר עצמו, אישתו אידית שאגדיר אותה כ"כלבה" שממרמרת לו את החיים, עמיתיו לאקדמיה,קתרין, סטודנטים וקורבי המשפחה.
לא התחברתי לשום דמות והיה לי מאוד קשה להזדהות עימן ועם ההתנהגות שלהן.
והמציאות מסביב מתוארת בדכדוך. מדובר על המאה ה20 בארה"ב ותחילת המאה הייתה רוויה במאורעות היסטורים יוצאי דופן. למרות זאת, לא ממש מרגישים את זה בסיפור.קראתי סיפורים מהתקופה ההיא ופשוט יש הרגשה כאילו יש כאן סטייה של 50-100 שנה אחורה.
לסיכום, למרות כל ההילולים מסביב, לא קיבלתי את אותו אפקט שרבים מכם קיבלו. הספר אכן כתוב מצוין אבל לי אישית , חוסר העלילה היה גורם קריטי.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
aceventura
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
באמת שאני משתדל..
טיב היחסים ביניהם מעולם לא תואר כמשהו חיובי. היו שתי נקודות יוצאות מן הכלל שאני זוכר והן, ההבטחה שלה להיות לו רעיה טובה השנייה הייתה ההתעלמות מהרומן שלו (כמה שזה חסר כל היגיון אבל זה מראה על התחשבות מסוימת בטובו של סטונר). הייתה עוד תמיכתה בו בזמן היותו על ערש דוי אבל את זה אני מייחס להתנגות סטנדרטית כלפי משהו במצב כזה.
ולכן שוב פעם אוסיף שאיני רואה מהיכן מגיעה האבחנה החד משמעית שלך לדכאון קליני. אכן בחרתי את המילה "כלבה" בידיעה מראש שזה לא פיליטיקלי קורקט ובכל זאת רציתי להקצין את ההתנהגותה . מהתאורים הקצרים, לא הצלחתי להבין מהיכן מגיע כל התסכול והדכאון שלה שהצדיקו התנהגות כזאת. מה שבטוח זה ששנינו מסכימים שהיא הייתה הדמות האומללה של הסיפור. לא זיהיתי שום סיפוק שקיבלה מחייה במהלך הספר. (פרט ל"מייקאובר" שעשתה לעצמה). |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אז בוא ננסה להתכנס לקואליציה סביב המשפט הבא:
אידית היתה אומללה ומדוכאת, כנראה גם חולה מבחינה נפשית, מה שגרם לה להיות ביצ'ית כלפי סטונר האומלל...
|
|
|
aceventura
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אני איתן בעמדתי :)
אין ספק שאידית הייתה אומללה. לא היה רמז למחלה מסוימת או מצב נפשי מסוים שיסביר את התנהגותה. לא הייתה התייחסות מיוחד לדכאון שלה כמחלה ולכן אין לי איך להסביר את ההחלטות שלה במהלך הסיפור.
באופן כללי, כל הדמויות היו דכאוניות מלבד פינץ', חברו של סטונר שהיה הדמות היחידה בעלת גישה חיובית. |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אני לא חושב שאידית היא כלבה
אני חושב שהיא חולה ואומללה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אני לא בטוחה שזה רע, תחושות כאילו
כיון שכשאתה מודע להן הרבה פעמים אתה עושה מעשה, כך שדווקא התחושות האילו הרבה פעמים גורמות לך להשתפר.
|
|
|
aceventura
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אולי את צודקת.
שמתי לב שסטטיסטית קוראים מבוגרים יותר שבחו מאוד את הספר. אני אישית מאוד מקווה שהגיל בעתיד לא יוסיף להזדהות עם הדכדוך שהוצג כאן בסיפור.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אני חושבת שפרט לטעם האישי
בספרים מסויימים יש משמעות לגיל שלך כאשר אתה קורא אותם. יש תחושות, בעיקר של שחיקה, של ייאוש, שעד שלא ממש חווים אותן מאד קשה להבין או להזדהות עם סיפור שנובע מהן. זה קרה לי עם סונטת קרויצר למשל. גם עם חלון פנורמי. אולי אם תנסה לקרוא אותו בעוד עשור או שניים תרגיש אחרת. ואולי לא.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
