“אני ממשיך בקריאה המחודשת והמענגת עד מאוד של ספרי נרניה, והפעם הספר השני. אם "האריה, המכשפה, וארון הבגדים" היה מבחינתי איטי מדי ויותר אקספוזיציוני מאשר בעל בשר בחלקים המעניינים, כאן אנחנו מהר מאוד מגיעים לנרניה ולהתרחשויות. הספר הזה אפל יותר, מסתורי יותר ומורכב יותר בסאבטקסט שלו. אם הספר הראשון בסדרה היה נוצרי באופן מאוד ברור וישיר, אז כאן מצטרפים עוד רעיונות, והקונספטים הנוצריים הם יותר מורכבים. יש לספר הזה גם אווירה פסיכדלית ממש מעניינת, קצת כמו "אליס בארץ הפלאות" (עוד ספר ילדות שאני מוכרח לחזור אליו בהקדם). זכרתי שיש אימג'ים די מוזרים בסדרת נרניה, והופתעתי כשלא ממש ראיתי אותם בספר הראשון בקריאה חוזרת. ובכן, למרבה השמחה הם כאן. יש כאן הופעה די נאמנה למקור של האל היווני האהוב עליי (דיוניסיוס \ בכחוס) - כן, בספר נוצרי. קטע די מוזר - וכיאה לדיוניסיוס, הוא מתפרע וביזאר סוריאליסטי מקסים מפציע. הספר הזה גם שופע בהומור, ולרוב לא באופן שמוריד מה"רצינות" והמשמעות של הטקסט לטובת הנמכה זולה. ההומור מוסיף לאווירה הלבבית. חלק גדול מהספר מוקדש לתיאור מסע והקשיים הפסיכולוגיים והפיזיים של הילדים במהלכו. אהבתי את זה. יש כאן אינטרוספקטיבה גדולה יותר על הילדים, ופיתוח רציני יותר של האישיות שלהם לעומת הספר הראשון. 9 \ 10 אני זוכר שהספר הבא הוא הכי טוב ומוזר בסדרה. מקווה שאני זוכר נכון..”

“ספר מעולה ויפה אני אישית לא יכלתי להפסיק לקרוא לדעתי הוא הטוב בין כל ספרי נרניה ממש מומלץ”

“המממ... לראות שלספר כזה אין כל כך הרבה ביקורות, מוזר... טוב, אבל בכל מקרה, הנה דעתי על הספר. הספר היה ממש טוב מבחינת דמויות כתיבה, העלילה, הרעיון, המתח, והאווירה שהוא עורר בי כל פעם שפתחתי אותו אחרי הפסקה קצרה. אבל מה הבעיה שלי? היו בו קטעים משעממים, הוא עבר די מהר, אני לא כל כך מרוצה מכמה קטעים שעברו כהרף עין ואז הייתי צריכה לקרוא אותם שוב ושוב כדי להבין אותם, אני שונאת ספרים כאלו. הוא עדיין ספר טוב, אי אפשר לא לאהוב את תחושת המתח ואת ההרגשה שהוא נותן, הוא עדיין מסקרן ומרתק ברובו והוא עדיין משך אותי לקרוא אותו, מודה באשמה. שנה אחרי שגיבורינו עזבו אותנו הם חוזרים אלינו בוגרים יותר, אבל עדיין בעלי האישיות האהובה של כל אחד ואחד מהם, עדיין נשאר בהם חלק מוכר. הם חוזרים אחרי מאות שנים לנרניה, רעיון יפה, לא רע. שינוי בדמיוות גרם לי קצת להתאכזב ולהשתעמם מהספר, אולי יש אנשים שלא יחשבו כמוני, אבל זוהי דעתי. הספר מומלץ לאוהבי הפנטזיה, ולאלה שקראו את הספר הקודם.”

“ובכן, בהשוואה לאחיינו של הקוסם ולאריה המכשפה וארון הבגדים, את הנסיך כספיאן פחות אהבתי. הוא מספר את סיפורו של הנסיך כספיאן ועל חזרתם של אדמונד ואחיו לנרניה. דעו לכם שהספר טומן בחובו בשורה מאוד לא נעימה לאדמונד וסוזן אעפ"י שהיא לא מתקיימת במלואה לפי הספר האחרון. אתם סקרנים לדעת על מה לעזאזל אני מדבר ? תתחילו לקרוא חברים :)”

“אני ממשיך בקריאה המחודשת והמענגת עד מאוד של ספרי נרניה, והפעם הספר השני. אם "האריה, המכשפה, וארון הבגדים" היה מבחינתי איטי מדי ויותר אקספוזיציוני מאשר בעל בשר בחלקים המעניינים, כאן אנחנו מהר מאוד מגיעים לנרניה ולהתרחשויות. הספר הזה אפל יותר, מסתורי יותר ומורכב יותר בסאבטקסט שלו. אם הספר הראשון בסדרה היה נוצרי באופן מאוד ברור וישיר, אז כאן מצטרפים עוד רעיונות, והקונספטים הנוצריים הם יותר מורכבים. יש לספר הזה גם אווירה פסיכדלית ממש מעניינת, קצת כמו "אליס בארץ הפלאות" (עוד ספר ילדות שאני מוכרח לחזור אליו בהקדם). זכרתי שיש אימג'ים די מוזרים בסדרת נרניה, והופתעתי כשלא ממש ראיתי אותם בספר הראשון בקריאה חוזרת. ובכן, למרבה השמחה הם כאן. יש כאן הופעה די נאמנה למקור של האל היווני האהוב עליי (דיוניסיוס \ בכחוס) - כן, בספר נוצרי. קטע די מוזר - וכיאה לדיוניסיוס, הוא מתפרע וביזאר סוריאליסטי מקסים מפציע. הספר הזה גם שופע בהומור, ולרוב לא באופן שמוריד מה"רצינות" והמשמעות של הטקסט לטובת הנמכה זולה. ההומור מוסיף לאווירה הלבבית. חלק גדול מהספר מוקדש לתיאור מסע והקשיים הפסיכולוגיים והפיזיים של הילדים במהלכו. אהבתי את זה. יש כאן אינטרוספקטיבה גדולה יותר על הילדים, ופיתוח רציני יותר של האישיות שלהם לעומת הספר הראשון. 9 \ 10 אני זוכר שהספר הבא הוא הכי טוב ומוזר בסדרה. מקווה שאני זוכר נכון..”

“ספר מעולה ויפה אני אישית לא יכלתי להפסיק לקרוא לדעתי הוא הטוב בין כל ספרי נרניה ממש מומלץ”

“המממ... לראות שלספר כזה אין כל כך הרבה ביקורות, מוזר... טוב, אבל בכל מקרה, הנה דעתי על הספר. הספר היה ממש טוב מבחינת דמויות כתיבה, העלילה, הרעיון, המתח, והאווירה שהוא עורר בי כל פעם שפתחתי אותו אחרי הפסקה קצרה. אבל מה הבעיה שלי? היו בו קטעים משעממים, הוא עבר די מהר, אני לא כל כך מרוצה מכמה קטעים שעברו כהרף עין ואז הייתי צריכה לקרוא אותם שוב ושוב כדי להבין אותם, אני שונאת ספרים כאלו. הוא עדיין ספר טוב, אי אפשר לא לאהוב את תחושת המתח ואת ההרגשה שהוא נותן, הוא עדיין מסקרן ומרתק ברובו והוא עדיין משך אותי לקרוא אותו, מודה באשמה. שנה אחרי שגיבורינו עזבו אותנו הם חוזרים אלינו בוגרים יותר, אבל עדיין בעלי האישיות האהובה של כל אחד ואחד מהם, עדיין נשאר בהם חלק מוכר. הם חוזרים אחרי מאות שנים לנרניה, רעיון יפה, לא רע. שינוי בדמיוות גרם לי קצת להתאכזב ולהשתעמם מהספר, אולי יש אנשים שלא יחשבו כמוני, אבל זוהי דעתי. הספר מומלץ לאוהבי הפנטזיה, ולאלה שקראו את הספר הקודם.”

“ובכן, בהשוואה לאחיינו של הקוסם ולאריה המכשפה וארון הבגדים, את הנסיך כספיאן פחות אהבתי. הוא מספר את סיפורו של הנסיך כספיאן ועל חזרתם של אדמונד ואחיו לנרניה. דעו לכם שהספר טומן בחובו בשורה מאוד לא נעימה לאדמונד וסוזן אעפ"י שהיא לא מתקיימת במלואה לפי הספר האחרון. אתם סקרנים לדעת על מה לעזאזל אני מדבר ? תתחילו לקרוא חברים :)”