אני ממשיך בקריאה המחודשת והמענגת עד מאוד של ספרי נרניה, והפעם הספר השני.
אם "האריה, המכשפה, וארון הבגדים" היה מבחינתי איטי מדי ויותר אקספוזיציוני מאשר בעל בשר בחלקים המעניינים, כאן אנחנו מהר מאוד מגיעים לנרניה ולהתרחשויות. הספר הזה אפל יותר, מסתורי יותר ומורכב יותר בסאבטקסט שלו. אם הספר הראשון בסדרה היה נוצרי באופן מאוד ברור וישיר, אז כאן מצטרפים עוד רעיונות, והקונספטים הנוצריים הם יותר מורכבים.
יש לספר הזה גם אווירה פסיכדלית ממש מעניינת, קצת כמו "אליס בארץ הפלאות" (עוד ספר ילדות שאני מוכרח לחזור אליו בהקדם).
זכרתי שיש אימג'ים די מוזרים בסדרת נרניה, והופתעתי כשלא ממש ראיתי אותם בספר הראשון בקריאה חוזרת. ובכן, למרבה השמחה הם כאן.
יש כאן הופעה די נאמנה למקור של האל היווני האהוב עליי (דיוניסיוס \ בכחוס) - כן, בספר נוצרי. קטע די מוזר - וכיאה לדיוניסיוס, הוא מתפרע וביזאר סוריאליסטי מקסים מפציע.
הספר הזה גם שופע בהומור, ולרוב לא באופן שמוריד מה"רצינות" והמשמעות של הטקסט לטובת הנמכה זולה. ההומור מוסיף לאווירה הלבבית.
חלק גדול מהספר מוקדש לתיאור מסע והקשיים הפסיכולוגיים והפיזיים של הילדים במהלכו. אהבתי את זה. יש כאן אינטרוספקטיבה גדולה יותר על הילדים, ופיתוח רציני יותר של האישיות שלהם לעומת הספר הראשון.
9 \ 10 אני זוכר שהספר הבא הוא הכי טוב ומוזר בסדרה. מקווה שאני זוכר נכון..
