זהו סיפור על ילדה קטנה וחכמה, מוכשרת ויפה.
היא משוועת לחום ואהבה ופוגשת בחיים קשים של אם שנטשה אותה וזקנה קרה שמשמת לה אם מאמצת.
היא נלקחת למנזר ומגלה שאפשר לישון על מיטה חמה ולהיות נקייה, ללא פרעושים שמסתובבים בשערה.
היא מתאהבת בחיים כאלו ומאז ועד סוף הספר מתואר שהיא עושה הרבה מאוד מאמצים (כולל כישוף שחור) כדי לתפוס את מקומה.
הספר כתוב בצורה עשירה מאוד ומרתקת, ואפילו בתיאורים המבחילים ביותר נעש שימוש בשפה אומנותית ובכישרון רב.
הספר "הזוי" קצת, כי יש בו דברים מוזרים ואפלים: תשוקות אסורות, נקמנות מעוורת, אהבה לא טבעית, כוחות אופל.
אולי בגלל כל אלה אהבתי את הספר. מלבד העובדה שהסופרת כתבה את הספר בכישרון רב, הוא פשוט לא היה "רגיל".
אהבתי מאוד את הסוף של הספר. (לא אגלה כדי לא לקלקל למי שלא קרה)
אני אהבתי מאוד מאוד.

פשוט ספר גאוני. סיימתי בכמה ימים. מתח מעולה:)

ספר מקסים ונהדר.
הדמויות טובות ואני מצפה לספר ההמשך. יופי!
אני ממליצה:)

ספר מדהים ומותח מאוד! לא יכולתי להניח אותו מידיי!
הספר סופר אינטליגנטי, עלילה מבריקה, מתח עצום שמלוונ את הקורא כמעט לאורך כל הספר. הסופרת רוקמת את כל העלילות ועלילות המשנה ביד אומן.
מזמן לא נהניתי כל כך מספר מתח.
לרוץ לקרוא:)

אני מאוד אהבתי את הספר. אהבתי בעיקר שהספר סובב סביב רומנטיקה ואין הרבה תיאוריים אירוטיים. לא שזה רע, אבל הספר כל כך מחזיק בלעדיהם.
אני לא כל כך מבינה למה אנשים לא התחברו. לדעתי סגנון הכתיבה הוא אולי הכי טוב שקראתי בז'אנר הזה. הכותבת מצליחה להחזיק אותך מעוניין ורוצה לקרוא, על גבול לטרוף את הדפים. והיא כל כך משעשעת. ולא קל לשעשע אותי.
אני חייבת להגיד שלדעתי מהז'אנר הזה זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי. חוץ מ-50 גוונים. האמנתי לכל דבר, זה היה מצחיק.
הדמויות לא תסכלו אותי כי הכול היה נשמע לי הגיוני.
הסופרת היא דוגמה טובה לאיך צריך לכתוב. היא מחזיקה אותך מרותק. בונה סיטואציות שגורמות לך לרצות עוד, והכתיבה משעשעת מאוד.
מכאן אביא דוגמאות, אבל שכוללות ספוילרים!!!!!!!!!!!!!!!
------------------------------------------
כשהיא גורמת לו לגמור, היא כ"כ מתרגשת. היא אומרת: אני אלילת מין.
כשהוא רוצה להתנצל, הוא מגיש לה כוס קפה טייק אוויי, ואומר לה: זה אני דביל-צ'ינו.
הוא לובש גופיית סבא, והיא שואלת את עצמה, מי קורא לזה גופיית סבא? זאת מגירת וגינות, מרטיבנית, הורסת תחתונים.
כשהיא נוגעת בו, היא מופתעת לראות שהוא בלי תחתונים ומנסה לנשום. הוא אומר לה, חצי מחייך, יום כביסה.

סוף ספוילרים--------------

בקיצור, ספר קליל, זורם, רומנטי מאוד. לא רווי בתיאורי סקס.
אחד הטובים:)

אני באמצע של הספר,
אבל אני חייבת לאמר שזה אחד הספרים השווים שקראתי. חבל שאין המשך עדיין.
מי שחובב את סדרת הערפילאים ואת רובין הוב, ומחפש ספר שווה - זה הספר בשבילכם.
הספר מורכב, מפותל ומעניין ממש! והדמויות עשירות.
הנאה צרופה ולא בא לי שייגמר!
ממולץ בחום!

אני גם בדעת מיעוט כאן. למרות שסיימתי בסופו של דבר את הספר, הבנתי לאן הוא הולך ובאיזה קצב. העלילה די צפויה, דמויות לא מורכבות מאוד. די שטחי האמת. הייתי אומרת שזה ספר להעביר איתו את הזמן, אבל הזמן לא ממש עבר כשקראתי אותו. יש גם בעיית אמינות חמורה מאוד. אפשר לומר שכל הקטע של הסיפור או הדרמה הגדולה מתמקדת בפרט אחד קטן והסופרת מגדילה את זה למימדים לא הגיוניים, וזה מה שלדעתה לב הספר. והפרט ההוא שעליו היא מבססת את הכול הוא כל כך לא הגיוני ושלא ייתכן במציאות - כך שקשה להאמין שמה שקרה בספר אכן קרה (וכאן יש ספוילר!!!! אני מתכוונת כמובן לעובדה שג'ון מגלה להפתעתו שטיפת זרע שנחו על ירכיה של אהובתו הנכזבת הכניסו אותה בסופו של דבר להיריון. מה? אתם רציניים????)
האמת היא שזה גם לא הז'אנר המועדף עליי לקריאה (רומנים), והספרנית שידלה אותי לקרוא ("נסי, מה אכפת לך? תגידי לי איך היה אחר כך"..), אז עם כל הרצון הטוב של הספרנית, נתתי צ'אנס אבל, איך אומרים, לא נפלתי מהכיסא.

לא כדאי לבוא בציפיות גבוהות. אני קראתי את פרש הברונזה ורציתי לרטוט כל יום מרגש על איך שהסופרת הזאת גרמה לי להישאב לסיפור. כל ספר והיופי שלו. המשותף הוא שלסופרת הזאת יש כישרון לא קטן לשאוב אותך לסיפור שהיא רוקמת, בתנאי שאתה מוכן להישאב. התחלתי את הספר והוא לא הכי זרם לי, ואז עם הזמן הוא ריתק אותי. לא ברמה של פרש הברונזה, כי אני חושבת שספרים כאלה יש אחד לכמה אלפים, אבל הספר בהחלט הצליח לגעת ולרגש. מבחינת רומנטיקה, מבחינת הדרמה, מבחינת עומק הדמויות. זה לא כזה קל לקלוע בכל ספר, אבל היא שווה את הסופרלטיבים שמגיעים לה.
אני ממליצה.

מדובר בעולם פנטזיה שהסופרת בונה. האירועים המשמעותיים בו מתרחשים על פני כמאה. נזירה צעירה מגלה חליפת מכתבים שדרכה היא חושפת אט אט אירועים מחייה והקשר שלה לאנג'לולוגים הקשורים בחייה, כדוגמת סבתה.
גבריאלה, הסבתא, היא אולי הדמות הכי מורכבת ובעלת האופי בכל הסיפור.
אוונג'ילן, הגיבורה, אנמית למדי ובעיקר נסחפת אחר האירועים שקורים לה מבלי לתת דעה מגובשת עליהם או לצאת בגישה נחרצת על נושא כלשהו. דמות הרשע גם היא לא דמות מעניינת או מורכבת. התיאורים מאוד מלאים ומייגעים. התחושה היא שקוראים מידע וקוראים עוד מידע ועוד קצת, עמודים על עמודים של מידע ואומנות והיסטוריה ודת, אבל לא הפקתי מזה כלום. לא נשארתי עם שום דבר ביד, זו לא תחושה שסיימתי איזה ספר טוב. יש תחושה של הקלה שסיימתי את הספר, אבל שום דבר לא מעניין באמת קורה בו. עם זאת, יש לציין שהסופרת עשתה עבודת תחקיר מעמיקה מאוד לספר, מה שניכר מאוד בקטעים הארוכים והמייגעים, כאמור.
סיפור המתח לא מתממש כי הוא לא מעניין ואני לא הרגשתי מרותקת בכלל. יש שם סיפור אהבה קליל, אבל גם הוא לא מתפתח ושום רגש של הזדהות לא מתעורר אצל הקורא. יש גם סיפור של משפחה, של אם שנרצחה, של אב חצי מנוכר חצי דואג, וסבתה שלא ברור מה טיב היחסים עם נכדתה, והנכדה, אוונג'לין, שלא חשתי אליה ולו שמץ של הזדהות.
דבר נוסף שמונע מהקורא להזדהות עם הספר הוא העובדה שמספר הסיפור משתנה. בהתחלה אנו קוראים דרך העיניים של אוונג'לין, אח"כ דרך יומנו של חוקר, אחר כך דרך נזירה קשישה ולעתים דרך ההיסטוריון-מדען הצעיר שמפתח כלפי אוונג'לין רגשות.
אני לא חושבת שיש איזושהי סיבה למה כדאי לי להמליץ על הספר. לא התאכזבתי ולא נהייתי מתוסכלת. אולי קצת יגעה לאחר כל התיאורים, אבל חוץ מזה – הספר לא השאיר בי שום חותם ושום רגש.