ביקורת ספרותית על הצונחים אל המוות מאת אליסטר מקלין
ספר מעולה

---

הספר "הצונחים אל המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1968) מאת סופר המתח הסקוטי אליסטר מקלין מחבר ספרי המתח הקנוניים "תותחי נברון" ו־"הסיירת יוליסס", עוסקת במבצעי המודיעין הגרמני והבריטי, על רקע יום הפלישה לנורמנדיה. עלילת הספר מתרחשת בשנת 1943. גנרל אמריקאי היודע את כל סודות הפלישה לאירופה נפל בשבי הגרמנים ונכלא בטירה מוגנת היטב, במרומי הר נישא שהגישה אליו כמעט בלתי־אפשרית. אם יצליחו הגרמנים לדובב את הגנרל, ישפיע הדבר על כל תכנית הפלישה. יחידת קומנדו בריטית צונחת לעורף האויב בכדי לחלצו, ובמידה וכלו כל הקיצין אף להורגו במטרה למנוע מן הסודות הידועים לו ליפול בידי האויב.

על הכוח מפקדים ג'ון סמית מן הביון הבריטי, ובעברו "מיור ברגימנט המשמר־השחור" (עמוד 10) שלחם באל־עלמיין, וסגנו האמריקני, לויטננט מוריס שפר, "שנסיונו בשירות המשרד לשירותים איסטרטגיים עשהו הצנחן המנוסה ביותר בקבוצה הזאת." (עמוד 19). שפר הוא מתנקש מומחה אשר "על אף פחזותו הקלילה־שובבה של שפר, אמרה יישותו מקצועיות מלוטשת. הוא נראה כאיש שלא יהסס ללחוץ על ההדק, ולא להרפות, בשעת הצורך" (עמוד 149). משימתם – להסתנן לטירה, לחלץ את הגנרל ולסגת בשלום לקווי בעלות הברית, הנראית כבלתי אפשרית כבר בתחילתה, הופכת קשה עוד יותר נוכח העובדה שאחד מהם הינו בוגד בשירות המודיעין הגרמני.

מקלין מיטיב לבנות מתח קצבי המתגבר והולך ולהטיל את הדמויות אשר יצר לנקודות קיצון מורכבות המחייבות אותן להחלטות מעירות ולגילויי אומץ. נוסף על כך קטעי הפעולה שבספר שכתובים כך שהמעשה ממש קופץ מבין הדפים:
"שפר כבר פתח את הדלת האחורית ואחז בשני מיטעני־חבלה פלאסטיים, בטרם נבלם האוטובוס. חמש שניות לאחר שהגיע האוטובוס אל הכביש שמעבר לגשר, הוא רץ אל הגשר, מדלג בקלות מעל לתריסר אדנים עקורים, עד שהגיע לעמודים המרכזיים. נדרשו לו פחות מעשרים שניות להדביק מיטען אחד לצד הימני של הגשר, לחצות את הגשר ולהדביק מיטען שני לצד השמאלי. הוא שמע את שאגת המנוע של מכונית מתקרבת במהירות, נשא מבט, ראה את אלומות־האור עוקפות את הפינה, משך בפתיל־ההצתה, חצה את הגשר, משך בפתיל־ההצתה השני ונמלט אל האוטובוס.
סמית כבר הכניס את האוטובוס להילוך והחל בתנועה, כאשר קפץ שפר פנימה בעד הדלת האחורית. ידיים נשלחו לעזור לו.
שפר הסתובב עד שישב במעבר, רגליו משורבבות החוצה, והספיק לראות את מכונית־המירדף דוהרת אל הגשר. היא נמצאה בריחוק מאה מטרים מן הגשר, ותאוצתה הוחשה. לרגע קט, אחוז־פלצות, תהה שפר אם קיצץ את המרעומים די־הצורך. הוא לא שיער שמכונית־המירדף קרובה אליהם כל־כך. ארשת פניהם הדרוכה של שתי הצעירות והזקן שלידו העידה כי חשש דומה ניקר גם אף במוחם.
שתי ההתפוצצויות העמומות, הרמות, באו כהרף־עין לאחר שני ברקים מסמאים, אופניים לחומר־נפץ פלאסטי. שבריר־שניה הפריד בין השתיים. גזרי עץ ואדנים התעופפו לגובה שנים־עשר מטרים, נסתחררו בעצלתיים ונשרו מטה אל הגשר. באשר לגשר, הוא שקע כעופרת במים אדירים. נראו פנסי המכונית נעים בפראות ימינה ושמאלה כאשר ניסה הנהג למנוע בעדה מליפול לתהום. לרגע נדמה כי יעלה חרס בידו, אך במשנהו נראתה המכונית נחבטת בסלע גדול, מתהפכת פעמיים ונעצרת בריחוק שני מטרים משפת התהום.
שפר נד בראשו, משתאה, קם על רגליו. הגיף את הדלת האחורית, ישב על המושב האחורי, הצית סיגריה, השליך את הגפרור השרוף החוצה מבעד לשמשה המנופצת ואמר:
"בני־מזל אתם, כשאני נמצא עמכם."
"ואיזו ענווה!" התפעלה היידי" (עמוד 197).

הספר, מותח ומרתק, מלא תהפוכות ועוצר נשימה, עובד בשעתו לסרט "הנשרים פשטו עם שחר" בכיכובם של ריצ'ארד ברטון כמיור סמית וקלינט איסטווד כלויטננט שפר. תרגומו של אריה חשביה הינו נהיר וקולח. מומלץ בהחלט!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הצונחים אל המוות