ביקורת ספרותית על אן מאבונלי (מהדורה חדשה) - אַן שֶרְלִי האסופית #2 מאת לוסי מוד מונטגומרי
ספר טוב

---

לא לעצור!! לא להפסיק את מרתון הביקורות!! לפחות ביקורת ליום או שתי ביקורות ליומיים! אני אבקר ספרים עד שהראש שלי יתפוצץ! או עד פורים :O
סתם, לא, גם אז אני לא אפסיק!! D:
מעניין מה אני אעשה אם יהיה לי מחסום קריאה =.=
אבל לא להתעמק בדברים עצובים מאין אלהההההההההה!! בואו נתחיל!!
קדימה! ואחת, ושתיים, ושלוש, וכושר! ואחת, ושתיים, ושלוש, וכושר! (נכון רק הצרחות האלו מעייפות אתכם?^_^)
אבל היי, בלי כושר איך נרצח אנשים תמימים ברחובות?

אוקיי, אז את הספר התחלתי לקרוא *בתחילת* ואני שבה וחוזרת, תחילת, החופש הגדול.
כן, זה היה בערך לפני חצי שנה. אני יודעת אני יודעת.
קיבלתי אותו כמתנת יום הולדת מכנרה היקרה לי מאוד בשבוע הספר. אבל בשלב מסויים גיליתי אותו מייגע ועזבתי את הספר.
עכשיו, אתם בטח חושבים לעצמכם למה לא כתבתי ביקורת על זה כבר אז, כי כידוע, אני כותבת ביקורת על כל ספר שאני קוראת. אז זהו, שלא סיימתי לקרוא אותו. בכלל לא. נתקעתי באמצע והזנחתי אותו.
עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, "איך לעזאזל היא הזניחה ספר לחצי שנה?!" אז זהו, שגם אני עדיין תוהה בנוגע לזה. הדבר היחיד שאפשר לנקוף לזכותי הוא שהזיכרון שלי רק הולך ונהרס עם השנים :O

אז את הספר התחלתי מהאמצע שלו לפני... יומיים? כשסיימתי את הספר... שאני לא זוכרת את שמו או מודעת בכלל לזהותו :O אה, כן, במבי.
אז התחלתי את הספר הזה אחריי במבי.
לא ממש זכרתי מה קרה בספר הראשון לספר השני. וכנראה שנטשתי אותו בגלל ילדותיות ותמימות יתר, אבל אחריי "הפנימייה שלא הייתה", שום ספר כנראה לא יגרום לי לנטוש אותו בגלל המניעים האלו. אז שרדתי את הספר יפה מאוד. הוא גם מאוד מתוק, ונחמד. אבל מעצבן.
כי הדמויות בסך הכל מאוד תמימות. הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר תמיד. וזה משמים לקרוא על ספרים מושלמים. עם הדמות המושלמת והחמודה שלא יכולה להרביץ לאף אחד (באמת? ברצינות? תהיי גבר!! נמושה!!) ואיך הם התחתנו אחרי עשרים וחמש שנים שהם לא נפגשו - אנשים משתנים!! זה ממש נדוש. happly ever after, ממתי אן מאבונלי קשור לדיסני? (וכן, לא אכפת לי אם אני עושה טעות כתיב באנגלית. אז אל תתקנו אותי, זה מביך!!><) - זה פשוט לא היגיון בכל הספר. קרה לי פעם משהו דומה, וזה נגמר אחרת לגמריי.
הייתה לי חברה ממש טובה, פעם, שההורים שלי עוד היו ביחד וגרנו במקום אחר. כשההורים שלי התגרשו הייתי חייבת לעבור דירה, ובקיצור, לא נפגשתי איתה מאז.
שפגשתי אותה שוב אחריי... כמה שנים, גיליתי שהיא שונה להחריד. היא פשוט לא הייתה החברה הכי טובה שלי. ואני גם ממש בטוחה שזה אותו הדבר שהיא ראתה בי. כי אני, הילדה של אז, הייתי לפני כל הדיכאון. ובקיצור, שתיינו ראינו אחת בשנייה ילדות שונות לגמרי, כמעט-נערות ששונות לגמרי מהחזות הצעירה שלנו.
אז אנשים לא נשארים אותו דבר בשום מצב.
אה, ועוד הערות - למה שאנשים מתאהבים בספר זה קורה תוך שניות? לוקח זמן להבין שאתה מאוהב. לי לפחות זה לוקח הרבה זמן. ההכרה לא מחלחלת לתוכך ברגע אחד, שבריר שנייה. לוקח קצת זמן לעכל את התחושות ולהגיע להכרה מלאה. אני בטוחה שזה שונה מאדם לאדם, אבל זה לא קורה קצת יותר מרגע?

אבל בכל מקרה, עם כל פגמיו... הספר היה מתוק. ממש חמוד, הדמות הראשית שבתה אותי שוב, למרות שהיא מאוד ילדותית בניגוד לגילה ולעובדה שהיא מורה.
טוב, אבל הספר הזה לימד אותי משהו חשוב: גם מורים הם בני אדם!!
אני לא מאמינה שאמרתי את זה. לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה!! לאלאלאלא המורה שלי לשל"ח בטח לא בן אדם!! והמורה לערבית גם לא!! וגם לא לגיאוגרפיה! או לתנ"ך!! ובטח שלא המנהלת!! או כל צוות המורים האחר שאין לי כוח להזכיר!! ><
(ואם מישהו שקורא את זה מורה... בבקשה אל תהרוג/תהרגי/אחר אותי [כי ה"אחר" בתפסים מסויימים נוגע לחייזרים D:])
טוב, אז באמת, הספר לימד אותי שמורים ה-ה-ה-הם... *מגמגמת* גם... *בולעת רוק בכוח* בני אדם!! *אומרת מהר לפני שאני אתחרט*
אז כן. המורים הם גם - אני אמנע מכם את התחבטויות הנפש שלי - הם גם כאלה. או לפחות אן, אני לא יודעת מה עם האחרים. אבל זה ממש נחמד להבין שיש מצב של אחד למיליון שהמורה לשל"ח שמעביד אותי 24/7 עשויי להיות בן אדם, למרבה הזוועה.

הדמות שהכי אהבתי בספר היא דיווי. כי אי אפשר לא לאהוב את עושה הצרות האידיוט (במובן הטוב של המילה) הקטן החמוד והחתיך הזה *~* אולי הוא יהיה אח של פרסי. משום מה הוא מזכיר אותו. למרות שפרסי אף פעם לא החליק על עוגת קצפת.
האמת שאת הספר הזה פחות חיבבתי. הוא מזכיר לי את הארי פוטר הראשון - הוא היה ילדותי למדי. אבל האמת, שלמרות שבספר הקודם אן הייתה צעירה יותר, הוא היה פחות ילדותי. וגם הבנתי למה הוא ילדותי. אבל אן פשוט לא מתבגרת. וגם רוב הדמויות מאוד ילדותיות, רובן צעירות, והזקנות מתנהגות כמו צעירות (מרילה יוצאת דופן מהעניין הזה).
אבל בסך הכל, למרות הכל, אני ממליצה על הספר (:
וסליחה על החפירה, יש לכם בטח חורים בראש בגללי.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על אן מאבונלי (מהדורה חדשה) - אַן שֶרְלִי האסופית #2