WOW התמוגגתי!!! –המלצה רותחת!!!
בעמוד הראשון של הספר נכתב: הדבר שהגולם מכנה אותו סוף העולם, כל באי עולם קוראים לו פרפר. (לאו דזה, "ספר הדרך והסגולה") משפט כ"כ נכון ומתאים לספר הזה.
זהו ספר ביכורים של הסופר ג'נריקו קרופיליו שתורגם לעברית על ידי אלון אלטרס. למרות שלא קראתי את הספר בשפת המקור, ניכר שנעשתה כאן עבודת תרגום יפה ובחירת הצילום לעטיפה מוצלחת מאוד.
העלילה עוסקת בפלילים ואיך לא? מדובר בסופר ששימש בתפקידים שונים במערכת המשפט האיטלקית. היה תובע כללי ושופט חוקר. שמו נקשר בד"כ לעולם המאפיה האיטלקית. העלילה מתבססת על הניסיון המקצועי הרב שצבר מהשנים שעסק במערכת המשפט האיטלקית.
מה כל כך גרם לי להתמוגג מהספר? ... אז ככה זה מתחיל... נישואיו של עו"ד גואידו גואריירי (עו"ד -סניגור מצליח מ"בארי" שבאיטליה) מתפוררים וכל אחד מבני הזוג פונה לדרכו.
השנה הראשונה לאחר גירושיו משרה (אשתו של גואידו) היתה קשה ומלווה בחרדות. השינה נדרה מעיניו ובריאותו התרופפה, עד כדי כך שנאלץ לבקר אצל רופא המשפחה שהפנה אותו לפסיכיאטר. גואידו אהב לשתות יין טוב, לאכול אוכל משובח, לעשן סיגריות וגם עסק מעת לעת בספורט ואומנויות לחימה. עד כאן זה היה הרקע על הפרסונה – גואידו.
העלילה מתחילה כאשר חברה של מהגר אפריקאי (סנגל) בשם עבדו תיאם פונה לעו"ד גויאדו שיטפל בתיק פלילי של בעלה שמואשם ברצח ילד בן תשע.
עבדו תיאם היה מהגר אפריקאי שעסק ברוכלות בחוף הים ובעבר היה מורה בסנגל. מציאת תצלום של הילד הנרצח ותמונות ילדים בביתו, עוררו חשד וכל התביעה טענה שיש "הוכחות חותכות" נגד החשוד. לכך התווספה עדותו של בעל הקפה שלא בדיוק אהב את "הזרים" בקרבת בית הקפה שלו וטען שראה את עבדו בקרבת בית הקפה ביום הרצח.
לאורך כל העלילה עבדו הוסיף לטעון שהוא חף מפשע והיחידי שהאמין לו היה עו"ד גואידו גואריירי. עבדו לא מוותר ומבקש ללכת על הליך המשפטי הארוך ועומד על דעתו להוכיח שלא עוול בכפו. כנגד כל הסיכויים עו"ד גואידו מסנגר על עבדו תיאם ומאמין בחפותו.
העלילה מגוללת את הגזענות הקשה של אנשי המערב נגד המהגרים האפריקאים ומאידך, נותנת לנו הצצה לעולם המשפט האיטלקי.
על הכריכה נכתב "מלך המותחנים האיטלקי"... זה לא מותחן זו דרמה משפטית. החקירה המשפטית נותנת לספר את הקצב והזרימה. אני לא אגזים אם אכתוב לכם שאני אישית נדבקתי לכורסא.
בעלילה הזו יש מסלול חיים של שני אנשים: "נופלים" ו"מתרוממים" ובמקרה שלנו זה נכון לגבי שני הפרסונות: עו"ד גואידו גואריירי ועבדו תיאם כל אחד מהם בנתיב שלו.
בעמוד 240 יש פתגם שאהבתי: "לפני שאתה אוהב מישהו למד ללכת על פני השלג בלי להותיר עקבות".
אהבתי את הפירושים שהסניגור נתן למילה "ודאי" וצירופיה (עמוד 260). הסניגור הזה תותח! הוא ידע לשלב כל מיני פתגמים יפים ואמיתיים לאירוע לדוגמא: פתגם סיני-"שני שלישים ממה שאנו רואים נמצא מאחורי העיניים שלנו"... כמה שזה נכון גם בחיי היום יום.
ישנה התרכזות רבה מסביב לראיות והאם הראיות אכן הינן השערה ודאית? הוא מאושש את התיאוריה שטוענת שאם יש תיאורה שמוצאת חן בעינינו ואנו מרוצים ממנה, אנו נוטים לבחון את המציאות על פיה (ראו עמוד 267) ... תפיסת המציאות שלנו מושפעת על ידי התיאוריות שבחרנו כפי שאיינשטיין טען: "התיאוריה מכתיבה את מושא ההתבוננות שלנו... "
אין ספק שעו"ד גואידו, הינו עו"ד משכמו ומעלה. הוא ידע למרכז את המושבעים והשופט בדמגוגיה ורטוריקה שלובה. הוא גרר אותם וגרם להם להאמין כיצד אופן ניהול החקירה יכול להשפיע על תשובות הנחקר (ניסוח השאלה, נימת הקול, טון הדיבור וקצב).
אם הייתי תסריטאית ומפיקת סרטים, מהספר הנוכחי הייתי עושה סרט נפלא וממנה לשחקן ראשי את ריצ'רד גיר. המשחק הזה תפור עליו... אולי ישמעו אותי שם בהוליווד ויקבלו את ההמלצה שלי....
אני ממליצה על הספר בחום רב ובמיוחד לקהל הקוראים ואוהבי הדרמות המשפטיות... תיהנו!
לי יניני
















