ביקורת ספרותית על דואט בביירות מאת מישקה בן-דוד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 בדצמבר, 2012
ע"י גל פרל פינקל


"אם בחרת לצאת לדרך, אתה צריך לקחת בחשבון שמשהו ישתבש. לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם על בסיס שאני קורא לו מוסרי. אז תזכור את המדינה, את הפיגועים שיהיו אם לא תירה. ואחר כך תזכור שההחלטה מה לעשות במצב החדש שנוצר היא שלך ושלך בלבד. והיא נובעת מכל מה שאתה: לוחם, ישראלי, אכפתניק, הגיוני, נגיד אבל בעיקר בן אדם" (התדריך של גדי ללוחמיו בטרם משימשה. עמוד 322).

"דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) הוא ספר מתח מאת מישקה בן דוד, שערך אורי אדלמן. בן דוד שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד. הספר הוא מותחן בדיוני המסתמך על אירועים דוגמת ניסיון החיסול של ח'אלד משעל בירדן בשנת 1997, מבצע אביב נעורים וחיסול מנהיג הג'יהאד האסלאמי ד"ר פתחי שקאקי במלטה בשנת 1995. הספר מתמקד במערכת היחסים שבין לוחם "המוסד" למפקדו בעקבות מבצע כושל בביירות.תחילתו של הספר בוועדת בדיקה למבצע של "המוסד" בביירות. מטרת המבצע הייתה לחסל את "אבו חאלד", ראש מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה. הכוח המבצע היה "החוליה" של המוסד, קרי צוות נבחר של לוחמי המוסד המיומנים בביצוע פעולות מיוחדות.

גיבור הספר הוא גדי, בנם של ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה אשר בעברו שירת "כקצין צנחנים" (עמוד 330), שפיקד על "החוליה" בשורה ארוכה של מבצעים מוצלחים לאורך השנים. את תפקיד "מספר 1" במבצע הטיל גדי על רונן דולב, לוחם ותיק בחוליה, יוצא שייטת 13. תפקידו של "מספר 1" בכל מבצע הוא למעשה להיות זה "הלוחץ על ההדק" והורג את המחבל. אולם במבצע הזה, שהתרחש בלב השכונות השיעיות בביירות, אף שרונן שלף את אקדחו מול אבו חאלד הוא לא ירה. בהמולה שהתפתחה מיד לאחר מכן נורו בגבם רונן ולוחם נוסף, ורק תעוזתו של גדי, שעמד בצד הרחוב כדי לפקח על המבצע הצילה את הלוחמים מלהישחט על ידי ההמון הזועם שהתאסף שם.

המלצותיה של ועדת הבדיקה, שקמה בעקבות הכישלון, היו קשות כלפי רונן. הוחלט כי הוא לא יקח חלק בשום פעילות המבצעית של המוסד, ולא יהיה חבר באף יחידה מבצעית. המוסד, ובמיוחד ראש אגף המבצעים, דורון, קיבלו את ההמלצה במלואה. רונן הפגוע מסרב לכל תפקיד אחר ופורש לביתו במושב על שפת הים. לעומתו גדי המפקד מזוכה כמעט מכל אשמה, אולם הוא "הזכאי" חש למעשה שגילה במבצע "נחישות פושעת". הוא חש כי המבצע תוכנן ובוצע בלחצי לו"ז קשים ולא על פי הנהלים והשיטות הנהוגות במוסד ובחוליה בדרך כלל. רונן לא סולח לגדי על כך שהוא נמצא אשם ואילו לגדי לכאורה אין חלק בכישלון שלו. על יחסי השניים מעיבה גם העובדה שאשתו של רונן, נעמה, בעצמה לוחמת מוסד בחוליה בעברה, היא חברתו לשעבר של גדי. המתח הזה מצטבר במשך שנה שלמה אצל רונן, עד שפיגוע גדול בעפולה מביא אותו לנקודת רתיחה. כשהפרשן בטלוויזיה מסביר כי את הפיגוע ביצע למעשה מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה, מחליט רונן לפעול.

יומיים לאחר מכן מתקשרת נעמה לגדי ומספרת לו שהיא חושבת שרונן טס לביירות כדי להרוג את אבו חאלד. גדי מבין מיד את דחיפות העניין, שהרי אבו חאלד כבר לא משמש בתפקידו הקודם, הוא קודם לתפקיד מדיני במטה חזבאללה ועל כן הוא כבר לא יעד לחיסול. גדי מבין שחיסול כזה יכול להוביל למתקפת קטיושות קשה של חזבאללה על יישובי הגליל, ממש כפי שהייתה לאחר חיסול מזכ"ל חזבאללה הקודם, עבאס אל-מוסאווי, ב-1992. לאחר פגישה אצל ראש המוסד, המכונה "בופור", מקבל גדי אישור לצאת לרומא על מנת שיוכל להמשיך משם לביירות במידה והמוסד יאשר לו. בהגיעו לרומא מחליט גדי לצאת לביירות על דעת עצמו.

הספר כתוב היטב. בן דוד אינו מוותר, אף שמדובר בספר מתח, על רמה גבוהה מאוד של כתיבה כשהוא מקפיד גם על רמה גבוהה של אמינות, פסיפס נהדר של דמויות וריאליזם גבוה של האירועים. המחבר גם שילב בספר ביקורת נוקבת על החברה הישראלית וערכיה המשתנים, ובפרט על תופעת ההשתמטות. כמו כן הספר טוען שהציבור הישראלי לא מעריך את אלו הפועלים למען ביטחונו. כמאמר פתגם רוסי ישן, "עם שלא יודע לכבד את הגיבורים שלו, לא יהיו לו גיבורים" (עמוד 319). לי כקורא מסור של הז'אנר היה הפעם קל במיוחד, גם בשל השירות בצנחנים ובמקומות אחרים וגם בשל העלילה המותחת, להישאב לספר ולגמוע אותו בשקיקה. אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בעברית ובכלל. מומלץ בחום.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ