ספר מרתק וחובה לכל חובב מדע באשר הוא, מיצ'יו קאקו הוא אחד מהפיזיקאים המוערכים ביותר כיום בעולם, הספר כתוב בשפה פשוטה יחסית (מאין Science for dummies) ומחולק לשלוש קטגוריות לפי הבנתנו הנוכחית בפיזיקה והסבירות שבה נגיע למגוון טכנולוגיות עתידיות (בין היתר Wormholes ,Invisibility cloak, Force fields, טלפורטציה וכו'...) בעתיד הקרוב, הרחוק, או שהטכנולוגיה שבנידון היא הרבה מעבר להבנתינו הנוכחית בפיזיקה.
סה"כ הספר מכסה בצורה יפה טכנולוגיות מכל ספקטרום אפשרי החל מטכנלוגיות שנמצאות בחיתוליהן (כמו מחשבי קוואנטום, נאנו טכנולוגיה וכו') ועד טכנולוגיות שאנו רגילים לראות בסרטי מדע בדיוני (פייזרים, מגני כח וכו'). הביקורת היחידה שלי כלפי הספר (ולא באשמת הסופר) היא הזמן שבו הוא נכתב, הספר יצא לאור ב-2008, אמנם זה לא נשמע לפני זמן רב אבל במונחים של התקדמות המדע בימינו מדובר בשנות אור, לצורך העניין מאיץ החלקיקים בשוויץ עוד לא החל לפעול (על השלכותיו מסופר רבות בספר אבל כאמור- הספר נכתב לפני הפעלתו), וכמו כן מוזכרים אינספור פרויקטים (רבים מהם של NASA) שהיו אמורים להתחיל לפעול בשנים שלאחר כתיבת הספר אבל מאז בוטלו כבר מזמן (דוגמא אחת מיני רבות הוא טלסקופ LISA שמימונו בוטל זמן קצר אחרי שהספר ראה אור), הבעיה הזו אולי מורגשת בצורה הכי רבה בפרק שמוקדש לרובוטים ודן בבעיות שאינטליגנציה מלאכותית ניצבת מולן, בפרט היכולת להתמצא במרחב והעובדה שנכון לכתיבת הספר אף רובוט לא מסוגל לפעולה אוטונומית מלאה במרחב, כאמור בפרק זה המכונית האוטונומית של גוגל לא מוזכרת אפילו פעם אחת (!) שכן בעת כתיבת הספר היא עוד לא פעלה ׁ(פעילותה החלה רק ב-2012)...
דוגמאות כגון אלו מדגישות עד כמה התקדמות המדע בימינו מהירה בצורה כמעט ולא נתפסת, שכן ספר מדעי-תיאורטי שנכתב 'סה"כ' לפני 7 שנים כבר אינו רלוונטי בחלקים נרחבים ממנו.
(That being said - הספר עדיין מומלץ מאוד כדי להרחיב אופקים ובכלל היה נחמד אם מיצ'יו קאקו היה מעדכן אותו או מוציא לו המשך קצת יותר 'מודרני').

אני חייב לציין שבוקובסקי הוא אחד הסופרים האהובים עלי (וללא שום ספק כולבויניק הוא אחד הספרים האהובים עלי), אבל הספר הזה פשוט כתוב רע ואין פה כוונה לסגנון הכתיבה הישיר והבוטה שהופך את בוקובסקי לסופר הגדול שהוא. בניגוד לכולבויניק כמעט ואין פה הומור, סרקזם או איזה שהם הגיגים מלאי תובנה על החיים באשפתות. רק 400 עמודים שמתארים את ההשתכרויות האינסופיות שלו (תחת השם הנרי צ'נסקי), 'מערכות היחסים' שלו שכוללות כמה סצנות דיי הזויות, הזיונים הגרוטסקיים שלו עם נשים מכל מעמד, מראה וצבע וחייו בתור סופר/משורר דיי מוכר אבל לא באמת מצליח. כל זה חוזר על עצמו בלופ לכל אורכו של הספר, ללא כל כיוון כלשהו בעלילה. תמוהה בעיני שזה נחשב לאחד הספרים הטובים שלו.

אמנם לקח לי 5 חודשים לקרוא את 1100 העמודים בספר הזה אבל לשמחתי אני יכול להגיד שזה לא היה מפאת חוסר עניין. אחרי הספר הרביעי שלטעמי היה הגרוע בסדרה, מרטין חוזר פה לדמויות הראשיות שלמדנו להכיר ולאהוב (או לשנוא) תוך שהוא מוסיף מספר דמויות חדשות ומסעף את העלילה לעלילות משנה נוספות (אם לא היה קשה לעקוב עד עכשיו...). מרבית העלילה בספר זה מתרחשת מחוץ לווסטרוס ועוקבת אחר נסיונותיה של דאינריז לשלוט בעיר מירין תחת איום המלחמה מצד עריה השכנות שמצדן לא מרוצות מכך שהמלכה הגולה הפסיקה את סחר העבדים ושחררה רבים מהם. הספר גם חוזר סוף סוף לטיריון ולשנינויות הקטנות שלו ולמסע שהוא עושה מווסטרוס למזרח על מנת לברוח מנחת זרועה של סרסיי, לג'ון סנואו ולתפקידו בתור מפקד הנייט ווץ' ולסטניס שממשיך להיאבק על כסא המלוכה, הפעם נגד הבולטונים והפריי. אבל הפרקים הטובים ביותר לטעמי הם דוקא אלו שמתמקדים בדמות 'ריק' (מעין דמות חדשה-ישנה) ומבהירים שוב עד כמה מרטין יכול להיות גרפי וחודר בתיאורי הזוועה שלו שגורמים לספרים הקודמים להיראות כמו הארי פוטר, השינוי שנוצר בריק מהרגע שהדמות מוכנסת לספר ועד לסופו הוא כל כך קיצוני שכמעט ולא ניתן שלא לרחם עליו, למרות שגם הוא בתורו - לא דמות מוסרית במיוחד. גם אריה עושה פה קאמבק קטן ולאורך הספר ניתן לראות כיצד מרטין חותר לאט לאט ובזהירות לעבר איחוד של כמה קצוות בעלילה, אבל מרטין כמו מרטין מקפיד להתעקב ולמשוך זמן ובסופו של הספר, בדומה לספרים הקודמים, נשארים עם תחושה שהעלילה המרכזית בקושי התקדמה על אף המאורעות הרבים שהתרחשו (כמובן שגם כאן מרטין מקפיד להשאיר אותנו בסוף במתח). לסיכום אני יכול להגיד שפשוט התגעגעתי, ולכן גם גם לקחתי את הזמן בקריאה תוך ידיעה שהספר הבא יראה אור רק בעוד מספר שנים. סה"כ מדובר בספר שנהנתי כמעט מכל פרק בו, המציע שלל התרחשויות ודמויות חדשות ושסביר להניח ימחק לכם את הטעם המר של הספר הרביעי (אם אתם בכלל זוכרים ממנו משהו), וישאיר לכם טעם של עוד.

הכתיבה של אופיר טושה מעולה, הסיפור הוא אחד המקוריים שקראתי, ובסוף הספר לא תבינו איך עדיין לא יצא מזה תסריט.

ללא ספק הספר החלש בסדרה עד כה (טרם קריאת הספר החדש A dance with dragons שיצא לפני כחודש). מסיבה תמוהה כלשהי (שמצוינת בסוף הספר) מרטין החליט להתרכז בספר זה במספר מועט יחסית של דמויות מרכזיות תוך כדי השמטתן המוחלטת של אחרות (דוגמא אחת מני רבות - טיריון, שלא מוקדש לו אף לא פרק אחד בספר זה), בנוסף לכך הספר נסחב ונמתח לאורך 800 עמודים ללא שום מטרה נראית לעין, וכמעט ללא התקדמות בעלילה המרכזית. מספר המאורעות החשובים בספר יכולים להימנות על יד אחת...בקושי, וסביר להניח שברגע שתסיימו אותו כבר לא תזכרו ממנו כמעט דבר (לקח לי חודש לסיים אותו רק בגלל חוסר מוטיבציה).
גם פה בדומה לספרים הקודמים מרטין משאיר את ההתרחשויות המעניינות לסופו של הספר, אבל בניגוד לספרים הקודמים - כמעט ואין פה אף התרחשות שכזו.
לסיכום - מייגע ברמות קשות ומרגיש כמו בזבוז זמן מוחלט, אבל אם אתם רוצים להמשיך לספר החמישי ולהגיע מתישהו לסיום הסדרה, אין ברירה אלא לקרוא.

אחרי ספר ראשון מצוין וספר שני שלדעתי קצת נמתח וקירטע, מרטין חוזר פה ובגדול...הספר מלא בהתרחשויות (גם פה צפו לחצי ראשון איטי יחסית וחצי שני מעולה) וטוויסטים בעלילה עד כדי כך שבחלק מהפרקים הייתי צריך לקרוא מספר עמודים פעמיים מגודל ההפתעה (וכמה הפתעות יש...).
יצירת מופת. אל תתנו ל-1130 עמודים לשבור אתכם :), שווה כל רגע.

אני משער שהפופולריות של הספר הזה זינקה באלפי אחוזים עם יציאת הסדרה של HBO ואני מודה שגם אני התחלתי לקרוא אותו כששמעתי שהסדרה בהפקה (עדיין לא התחלתי לראות). אז האם שווה לקרוא 750 עמודים (שמהווים רק את הספר הראשון מתוך חמישה - והשישי בדרך)? אם יש לכם קצת סבלנות אז התשובה היא ללא ספק כן.
לא צריך להיות חובב פנטזיה בשביל לקרוא את הספר, למען האמת הוא דיי מתון מבחינת אלמנטים של 'פנזטיה', כן - יש איזכור של דרקונים, ענקים ומעשי קסם אבל הם מהווים חלק קטן ודיי שולי בעלילה, בניגוד לסגות פנטזיה אחרות כמו למשל שר הטבעות. הקושי הגדול ביותר בקריאת הספר (מעבר לאורך ולזה שהוא שוקל 4 קילו) הוא אינסוף הדמויות שג'ורג' מרטין משליך בלי סוף על הדפים, ישנו נספח בסוף הספר שמפרט על חלק מהדמויות הללו (שמחלוקות לפי בתי מלוכה וסטטוס משפחתי) אבל קשה מאוד לזכור מי זה מי עד שקוראים חלק ניכר מהספר ופה מגיעה הסבלנות לידי ביטוי, גם לעלילה לוקח כ-400 עמודים בערך להפתח ולמשוך את הקורא, אך כאשר היא נפתחת, זה מגיע בבת אחת, ומשם קשה להפסיק לקרוא. היופי והמשיכה בכתיבה של מרטין נובע מכמה גורמים: הראשון הוא שמרטין נותן את התחושה שאף דמות אצלו - לא משנה כמה ראשית - היא חסינה למוות, משהו שקוראים רבים כולל אני, לא מורגלים אליו כלל. שנית, הוא מתאר אינספור מעשי זוועה שכוללים רצח של ילדים, ראשים כרותים שמוצגים על חומות העיר, מקרי אונס, ועינויים, דבר שתורם המון לאמינות הספר, ומראה את הכיעור והאכזריות שטמונים במין האנושי. ולבסוף - הדמויות של מרטין הן מיניות (שוב בניגוד לספרי פנטזיה אחרים) ובספר לא חסרים תיאורים מיניים, מה שמקנה לדמויות שלו מימד אנושי נוסף. מרטין לא גדול בלתאר נופים וטבע כמו טולקין, אבל 3 הגורמים הנ"ל לוקחים את הז'אנר והופכים אותו למשהו אחר, שקל יותר להתחבר אליו, במיוחד אם אתה לא חובב פנטזיה מושבע.


מילה על התרגום - את הספר הראשון קראתי בעברית ואת השני שאני לקראת סיומו אני קורא באנגלית - אין ספק שהמקור טוב יותר. למרות שהתרגום בעברית הוא סביר, עדיין חלק גדול הולך לאיבוד - במיוחד שמות של מקומות שמשום מה תרגמו לעברית, ואינסוף מלים שפשוט לא נשמעות טוב בתרגום שלהן, הדבר מורגש כפליים כשמדובר בסוג ז'אנר הזה. מה גם שאם ברצונכם להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים בעברית זה יעלה לכם לא מעט כסף, משום מה בארץ החליטו לחלק כל כרך של מרטין לשני ספרים, כך שלקנות את הספר השני בעברית (כך גם השלישי והרביעי) יעלה לכם 200 שקל, בניגוד ל60 שקל בגרסה האנגלית.
לסיכום - אם רמת האנגלית שלכם טובה מאוד - תקראו באנגלית.

ספר איטי מאוד, התחושה לאורך כל הספר היא שהעלילה לא ממש מתקדמת לשום מקום, וגם "הטווויסט" בסוף הוא לא ממש טוויסט, בטח לא אחד ששווה לקרוא בשבילו 230 עמודים של כתיבה אפרורית משהו.

נתחיל בהערה - כמו שכתב פה מישהו לפני, חבל שהתרגום של הספר הוא פשוט בזיוני - ישנם חלקים שקשה להבין - כולל מספר משפטים שנראה כאילו תרגמו אותם עם Google translate.
הספר עצמו טוב והיה לי קשה להניח אותו, עצם זה שהוא מחולק לפרקים קצרים תורם לא מעט לזרימה של הקריאה, וההערות המזדמנות של המחבר בתחתית הדף תורמות לתחושה שהסיפור אמיתי כמעט עד סופו, למרות שבהחלט ישנם קטעים "לא אמינים" וכמה קצוות לא הגיוניים בעלילה, שכאילו נלקחו מסרטי פעולה עם צ'ארלס ברונסון - אבל עם הרבה יותר רגש ושנינות.
לסיכום, ספר מתח טוב וזורם, שעדיף לקרוא באנגלית.