אני ניגש בחרדת קודש לכתוב את הביקורת הזו. תראו, לא אסתיר את העובדה ששימעון אדף מהלך עלי קסמים, קראתי את כל הספרים שהוא כתב, כמו כן השתתפתי בסדנאת כתיבה שהוא הנחה, וזכיתי לנהל איתו מעט שיחות על ספרים ספרות וכתיבה. אעצור כאן ולא אתחיל בלהרעיף עליו שבחים וסופרלטיבים, שכן יש סיכוי שהדבר יפגע באמינות הביקורת שאני כותב כאן...
הספר "ערים של מטה" הוא השלישי בטרילוגית ורד יהודה, רק שאין פה ממש טרילוגיה, שכן אין קשר ישיר בין הספרים, פרט לדמויות מסוימות ורעיונות שחוצים כחוט השני את שלוש היצירות. לרוב איני נכנס לנושא העלילה בכתיבת ביקורת באתר כדי לא לפגוע בהנאת הקורא הפוטנציאלי, וחלילה מחשש לקלקל. במקרה הזה לא אכתוב כלום על העלילה, כי חבל, העלילה בשפתי תצא קלושה, כתיבתו של אדף היא שעושה את הספר למה שהוא... במילים אחרות השפה.
מכירים את זה שאתם לא יודעים אם אתם קוראים רומן או שיר. שימעון אדף הוא קודם כל משורר, והספר כתוב בשפה מרהיבה, שלא חוששת להמציא מילים ופעלים, הטיות, צרופי מילים, משמעויות חדשות למילים קימות וזריקת הקורא לעולם אסוציאטיבי באמצעות שימוש במטבעות לשון ומושגים מעולמות שונים. הספר הזה הוא שיר הלל לשפה העיברית.
אם לא אכתוב על העלילה אז על מה כן? אכתוב על רעיונות שהספר עוסק בהם...
1. השפה ומגבלותיה, הקושי להעביר חוויה בשפה שעומדת לרשותנו, מי לא מכיר את התיסכול בבואנו לכתוב שיר אהבה לבחיר\ת ליבנו, לתאר רגע, לגעת בקצה רגש... והמילים מתנפצות על הדף ריקות מהמשמעות שניסנו להטעין לתוכן. מגבלות השפה היא נושא שחוזר ביצרותיו השונות של אדף, מכיוון שאדף כותב כה יפה, ומעביר תחושות ורגשות בצורה כה כנה, זה קצת מתסכל כי אם הוא לא, מי אנחנו...?
2. אברא כדברא- עיקרון האברא כדברא חוזר ברוב ספריו של אדף (כפור, מוקס נוקס, והלב הקבור). משמעות הביטוי הארמי אברא כדברא : אצור כדברי, מה שאגיד יווצר, כפי שקרה בששת ימי הבריאה. מילים ועוד עיסוק במילים ובכוח היצירה שלהם, שפת היצירה.
3. התבגרות של נערים נערות בפריפריה, ומעבר לעיר הגדולה, עוד מוטיב חוזר שאדף מטיב לתאר.
4. מקורות יהודים, מקורות יהודיים אלטרנטיבים, ופנטזיה על בסיס המקורות היהודים.
5. בספר ערים של מטה זוכה הקורא לצ'ופר, קטע פסאודו ביוגרפי, שכן אחת הדמויות בעלילה שבודה אדף הוא אדף הסופר המשורר עורך והמתרגם, מעביר סדנאות כתיבה . אותו שמעון אדף לוקח חלק פעיל בספר, כואב את מות אחותו ומות אביו וחוקר את תעלומת ורד יהודה שנכנס לעולמו. החקירה מובילה את אדף שבסיפור לפגוש דמויות שבכול אחת ואחת מהן ניתן למצוא את שימעון אדף עצמו, המשורר, החוזר בשאלה, ילד הפלא הגאון (ידעתם שישמעון אדף היה אלוף בתוכנית "פיצוחים" משנות השמונים) המשוררת מעיירת הפיתוח.
6. בספר חוזר מוטיב אובדן האח\אחות הקרובים.אדף מזכיר את האבל הבילתי נגמר שלו על אבדן אחותו (אדף הוציא קובץ שירים "אביבה לא" כחלק מהתמודדותו עם האבדן ולזכר אחותו האהובה- הספר "אביבה לא", מאוד ממולץ גם למי ששירה היא לא ממש "כוס התה שלו"). כל אחת מהדמויות בסיפור שמהווה השתקפות של אדף עצמו איבד אח או אחות ומתמודד בדרך זו או אחרת עם האבדן.
הספר כתוב ברבדים רבים, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי קורא אותו כשהמחשב הנייד לצידי, כשגוגל מסיע בעדי להתעמק במדרשים המצוטטים, הלטינית והמשוררים השונים שמוזכרים. חשוב לי לצין שלא חייב לרדת לעומקם של כל הרבדים כדי להנות.
תעשו לעצמכם טובה, תקראו...הוא באמת כותב יפה, ויש לו מה להגיד....

















