ביקורת ספרותית על קטנה מאת ג'סיקה מזרב
ספר מעולה

---

ספר המיועד לילדים קטנים, נופל וקם על איכות האיורים שבו. ילדים קטנים אינם יודעים לקרוא, ורוב חווית הספר בשבילם מתמקדת באיורי הספר. כמובן שההורה מקריא, אבל כבר אליס אמרה שאם אין בספר תמונות בכלל הוא ממש לא שווה. גם ספר שיש בו איורים אבל הם בוגרים מדי, או מקושקשים מדי או אומנותיים מדי - מפספס את הכוונה. זאת הבעיה היחידה בהוצאה של הספר "מיץ פטל" מאת חיה שנהב, ואני עוד מחכה להוצאה אמיצה שתיתן את הספר למאייר טוב, ותוציא אותו בגירסה חדשה עם ציורים נורמליים.

איור הוא לא סתם ציור. איור ספר הוא סוג של פרשנות לדברים- כזאת שמטילה עליהם אור. כמובן שילדים מחפשים שכל מה שנאמר בטקסט יופיע באיורים. אבל לפעמים לא די בכך. לפעמים האיורים מוסיפים עוד הרבה מעבר לנאמר בטקסט.

לצורך פרשנות נאותה, צריך להיות קשר טוב בין הכותב למאייר, כך שייראה שהם הכינו את הספר יד ביד, מתוך תכנון משותף. כאשר הכותב הוא גם מאייר הספר יש סיכוי לתוצאה טובה ביותר, בהנחה שהכותב אכן יודע לאייר, ולא סתם מתעקש למשוך ידו בתחומים לא לו.

ג`סיקה מזרב כתבה ואיירה ספר בשם "קטנה". וכבר מהעמוד הראשון של הספר ניכר שהיא יודעת את מלאכת האיור. הספר נפתח במשפט "לקטנה היתה בעיה: היא נבלעה בתוך הצל של גדולה". האיור לוקח את מטבע הלשון "לעמוד בצל של מישהו" ומפרש אותו מילולית. וכך בהמשך הדפים איננו רואים בכלל את אותה "גדולה". רק הצל שלה נמצא כל הזמן. נמצא ומאיים על הקטנה, שאותה רואים בכל דף. רק בסוף הספר, שהוא סוף טוב של השלמה והתפייסות, ושל יציאה מהצל, כי קטנה עושה משהו שגדולה מפחדת לעשות - אנו רואים את שתי הילדות יחד.

מרכז הספר הם האיורים - צבעוניים, גדולים, עשירים בפרטים, ממלאים את כל הדף. המילים נמצאות שם, ולפעמים מטיילות בתוך האיור. חלק מהמילים גדולות יותר מאחרות, וגם ההבלטה הזאת נחמדה. לאורך הספר אנו מזדהים עם אותה קטנה שמקנאת מאוד באחות הגדולה שיודעת יותר, ומצליחה יותר, ומקבלת יותר. סיפור שמוכר מאוד לכל ילד שהוא לא הבכור. מומלץ מאוד, וגם לבכורים לא יזיק לשמוע.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קטנה