• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

מאת ז'וזה סאראמאגו

הביקורת של שחר

תמונה של שחר
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

מאת ז'וזה סאראמאגו

הביקורת של שחר

תמונה של שחר
הוצאה לאור:הספריה החדשה
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
shortcuts
לפני 16 שנים

“הראשון שלו שאני קורא. כתיבה בסדר, עלילה בעלת פוטנציאל. לא ממומש. לא הצלחתי לסיים.”

17/17
ביקורות על האדם המשוכפל
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

מצד אחד - מאד מותח, אבל מצד שני - טרחני וארכני להפליא. אין לי מושג איך הדברים מסתדרים ביחד. אותי אישית מאד מושך העניין של זהות, שכפול, וכד', וממש לא יכולתי לעזוב את הספר הזה עד לסיומו. כרגיל אצל סאראמגו, הגיבור הוא רווק ערירי לא ממש צעיר. כרגיל אנחנו מתעסקים בתופעות לא ממש טבעיות, בעולם ריאליסטי. כרגיל, אתה מת כבר לדעת לאן כל העסק הזה חותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של שחר

שחר

חבר מזה 18 שנים
5 ביקורות
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•קובצי סיפורים - אנתולוגיות
תמונה של שחר
שחר
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות5
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת3מדע בדיוני ופנטזיה1קובצי סיפורים - אנתולוגיות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שחר

סיפורי הופמן

סיפורי הופמן

א.ת.א הופמן

מאד נהנתי מהלקט הזה. הופמן ידע איך לספר סיפור. שניים מששת הסיפורים חלשים יותר (היועץ קרספל ודון ג'ובאני), האחרים נהדרים, גם אם לא לגמרי מובנים. הסיפורים סובבים בד"כ סביב סיפור אהבה רומנטי בין צעירים מנקודת המבט של הגבר. האשה בסיפורים היא ברמת ממשות לא ברורה - כאילו לקוחה מתוך פנטסיה או סיוט. לפעמים זהו מאבק בין האשה ה"רגילה" לבין הפנטסטית. וכמו האשה, כל הסיפור הוא ברמה לא ברורה של ממשות - כאילו אפשר להבין אותו כסיפור ארצי אך מלא מטפאורות, בזמן שכלשונו הסיפור פנטסטי והזוי. מאד מומלץ לחובבי פנטזיה ריאליסטית של תקופתינו - ברומנטיקה (לפני 200 שנה) זה נעשה אחרת אך אסור לפספס.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•שחר
מרד הנפילים (כרכים א'+ב')

מרד הנפילים (כרכים א'+ב')

איין ראנד

הספר כתוב רע, אבל היה שווה קריאה מבחינתי. חשוב, גם היום, לראות אנטיתזה נועזת ואמיצה לראייה החברתית שהתקשורת מוצפת בה וגם מתנגדיה בפוליטיקה לא מעזים לומר זאת. האמירה בספר היא קפיטליסטית קיצונית שבה ויתור על מה שהרווחת למען נזקקים הוא כניעה לסחטנות פושעת ועצם הויתור הוא גם פשע. הוא כתוב בצורה ארכנית וחוזרת על עצמה. העלילה סכמטית ומתפתחת לאט מדי. ומצד שני יש מה ללמוד מהאדרת הכסף הזאת - נחמד להזכר לפעמים שכסף הוא לא דבר רע, ושאם עמלת עבור משהו אז הוא שלך (כולל זכויות יוצרים... גם אם מתרגלים בימינו להוריד את זה בחינם), ואתה לא ממש אשם בכך שיש עוני בעולם, כל עוד אתה תורם את חלקך. את זה לא מזכירים לנו הרבה בתקשורת, ואיין ראנד מנסחת את הדברים האלה בצורה מבריקה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•שחר
סיפורי חייך ואחרים

סיפורי חייך ואחרים

טד צ'יאנג

אהבתי את זה בטרוף. כל סיפור הוא המצאה גאונית.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•שחר
באודולינו

באודולינו

אומברטו אקו

מאד אהבתי את הספר בגלל המסע החריג ביותר שהוא מעביר את הקוראים. באמצע הספר הוא הופך מראליסטי-פחות-או-יותר לפנטסיה מוחלטת, וזה קורה בצורה מאד מקורית. כמות ההמצאות יוצאת דופן. הביקורת שלי היא שמרוב המצאות ותפניות היה חסר לי עוגן מוצק. אפילו ההמצאות והבדיות של הגיבור הופכות להיות כאילו מציאות מאוחר יותר (כולל שבע גולגלות, כולן של יוחנן המטביל, שמשתתפות במסע) - וזה חלק מהייחוד של הספר. אחרי שסיימתי דווקא לא הרגשתי שאני חייב לקרוא ספר נוסף של אקו - להפך. צריך מנוחה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•שחר

ביקורות נוספות על "האדם המשוכפל"

האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

בשנת אלפיים וחמש הייתי בן ארבע עשרה וקראתי את הארי פוטר השישי באנגלית, דקה אחרי שהגיע לארץ, ואני זוכר את זה היטב, שהרי את הארי פוטר השישי התחלתי לקרוא אצל סבא וסבתא והטלוויזיה הייתה פתוחה על שידור חי מההתנתקות. ולמרות שתמיד אהבתי ספרים ולקרוא אני לא חושב שעד הארי פוטר סיימתי ספר, בטח לא ספר של מאות עמודים, והקריאה שלו באנגלית קצת הכניסה בי אומץ, וקצת אחר כך, אולי חודשיים אולי שלושה חודשים אחר-כך, נכנסתי לסטימצקי כי צומת ספרים עדיין לא היו כל-כך נפוצים, וגם סטימצקי עצמה לא הייתה חנות צעצועים או כלי כתיבה אלא חנות ספרים אמיתית עם מלא מלא ספרים על כל המדפים ובלי מבצעים מורכבים מדי ובלי חברי מועדון וכרטיסי מועדון, והמוכרת הייתה אשה מבוגרת שהכירה אותי, שיער בהיר, ולא איזו נערת מכירות פעלתנית, ולא ניסתה לדחוף לי כלום, ואפילו ההפך: כששאלתי אותה מה זה הספר הזה, האדם המשוכפל, שעמד יפה בשורת של רבי המכר, היא אמרה לי שזה למבוגרים ולא בשבילי, ושאלתי אותה מה זה בשבילי, זה ספר כבד וקשה, אמרה, הוא ישעמם אותך, חבל על הכסף, ואמרתי לאבא שלי שיקנה לי אותו. אולי מיותר לציין אבל גם אם מיותר אציין בכל זאת, שהרי אף פעם אי אפשר לדעת מה המיותר ומה העיקר, כי ככה זה בחיים, שהרי כושר ההסקה שלנו משתנה מאדם לאדם, ויש אנשים שיסיקו דברים מהר ויש אנשים, כבודם במקומם, שלא יסיקו אותם מיד, וגם יש חלקיק שכזה באוכלוסיה שיגדיל לעשות ויניח הנחות מרחיקות לכת והגיוניות להפליא, ולכן בכל זאת אציין, שכשניגשתי אל הספר עוד באותו היום ומצאתי משפטים מלאי פסיקים שממשיכים עמודים שלמים ומחסור חמור בחלוקה לפסקאות ודיאלוגים שמוגשים ככה, איך ככה, הנה, ממש ככה, פסיק בין דובר לדובר, ומיד החבאתי את הספר בעומק הארון ולא דיברתי על הפאדיחה הזאת עם אף אחד, שלא יגידו, הנה, תראו אותו, כולה קרא את צופן דה וינצ'י ואת הארי פוטר והנסיך חצוי הדם באנגלית וכבר חושב שהוא איזה מטיב-קרוא, ולפישרים כמוהו הכי טוב שיסתמו את הפה ושיקראו את פו הדוב. חלפו עשר שנים ובכלל לא שמתי לב לעיגול כשהוצאתי אותו מהארון, אבל ארון אחר שהרי כבר עבר כמה מקומות מאז וכבר היה הרבה יותר קל להחביא אותו, שהרי בקלות הוא נטמע בין עשרות הספרים האחרים שהצטברו עם השנים ועוד לא נקראו וממתינים לתורם, ותורם, אגב, בדרך-כלל מגיע לפניו למרות שהוא היה הראשון. ואני חושב שמיד התאהבתי בספר ושמיד נהניתי ממנו, ושאפילו בעמודים הראשונים היו לי כמה צחקוקים גרופיים, ממש תענוג, וכבר לא היה עם מי לדבר עליו כי כבר כולם שונאים את סאראמגו, אומרים שהוא לכלך והחרימו אותו, אני לא יודע מדברים כאלה, החרמות הם לא בשבילי, והנה, בלי להתכוון, יצאתי אקטואלי. ואולי הפעם כן ארחיב ואספר שהמורה טרטוליאנו מאסימו אפונסו משכיר סרט ווידאו, וכאן בהחלט יש להבהיר שזו קלטת ווידאו, לא די-וי-די ולא טורנט או איך שלא קוראים לזה, משהו שכבר אין לצערנו או לשמחתנו תלוי מי מדבר, ובמקרה הוא מבחין שאחד הניצבים דומה לו דימיון מופרך, הכל אותו דבר חוץ מהשפם, אלא שאז הוא שם לב שהסרט יצא לפני חמש שנים כשגם לו היה שפם, והדבר הזה מטריף אותו, והטירוף הזה מניע סיפור משוגע ומעניין ומופרך ואמין, ואם בהתחלה חשבתי שהאדם המשוכפל הוא טרטוליאנו מאסימו אפונסו, אחר-כך הבנתי שהאדם המשוכפל הוא אחד, וכולנו השכפולים, וכבר אי אפשר להבין מי זה המקור ומי ההעתק, ממש כמו בפתיחה של העשב של השכן, כשרואים פרבר אמריקאי וכל הבתים אותו דבר וכל הגברים אותו דבר וכל כלי הרכב אותו דבר וכל המדשאות אותו דבר, ויש ברקע את השיר little boxes, והקופסאות הם הבתים וכל הקופסאות נראות אותו דבר והקופסאות הם גם המשרדים והבניינים וכולם יוצאים ונכנסים מקופסאות ואיך אפשר להיות משהו משלך בתוך כל הדומות הזו, לעזאזל. אבל בעיקר נהניתי מהכתיבה של סאראמגו, שנדמה לי שיש שלא אוהבים אותה, ושמחתי שעשר שנים חיכתה לי הכתיבה הזאת, עשר שנים המתינה עד שאוכל להנות ממנה, כמו וויסקי שמחכה שהשתיין ישתבח וישתה הרבה וויסקיאים אחרים כדי שאחר כך, כשיגיע אליו, הוא ידע להעריך אותו, וקצת נבהלתי, כי יש עוד כל-כך הרבה ספרים שמחכים לי וכל-כך הרבה סיפורים, וגם אם זה מובן מאליו זה יכול להפיל התקף חרדה, והיה לי לרגע התקף חרדה לחשוב על כל הקולות שלוחשים על המדפים, כל הסופרים החיים והמתים שמדברים ומדברים בו זמנית וכל פעם אני יכול להקשיב רק לאחד. ובכן, הכתיבה באמת הייתה משהו מיוחד, וזו ממש אומנות לדבר בסגנון הזה, הסאראמגואי, ולספר סיפור בכזו בהירות וחדות, לא להפיל אף פרט ולא להפיל את המתח ולא לטרחן, ואני חושב שמה שניסיתי להוכיח פה ואולי אפילו הצלחתי זה שסאראמגו כנראה יש רק אחד, וכבר בזה יש חצי נחמה, שהרי ייתכן שלא הכל ניתן לשכפול.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•zooey glass
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

לפני כמה ימים היכתה בי האמת המטלטלת, והיא, שהמציאות עולה על כל דמיון. קלישאה, נכון, אבל אתם יודעים איך זה עם קלישאות: הן פשוט אמיתות שנאמרו יותר מידיי פעמים, אך הבנאליות לא מפחיתה מאמיתותן, אלא רק גורמת לנו להקשיב להן פחות. אכן, לעיתים נדמה שהמציאות פשוט מגשימה את דימיוננו ומתעלה עליו. ושימו לב לסיפור הבא: חברי, ע.פ, סיפר לי שפגש את התאום שלו. מז׳תומרת התאום שלו? מישהו בדיוק כמוהו- אותו מראה, אותו האופי ואותן הבחירות בחיים (בחירות מיוחדות מאוד, יש לציין. לא תאמינו עד כמה!). מפחיד לא? אך גם מסקרן מאוד...
הוא שמע עליו בשנים האחרונות. מסתבר ששניהם חוו את אותן חוויות ולמדו את אותם תחומים באוניברסיטה. שניהם הגיעו לאותם מקומות, פגשו את אותם אנשים, שהתבלבלו ביניהם, כי הם גם נראים בדיוק אותו דבר, עד שע.פ התחיל להבין שיש מישהו זהה לו. ממש ככה!
יום אחד, חברה של ע.פ סיפרה לו ש״התאום״ שלו, שבמשך שנים שמע עליו, החל להתגורר בשכנות אליה, בכלל באיזה יישוב כפרי בצפון, בקצה השני של הארץ. ובאחד הימים נסע ע.פ לצפון הרחוק והירוק, בדרכו לפגוש את ״התאום״ שעליו שמע בכל מיני הזדמנויות, מכל מיני אנשים, בכל מיני מקומות (בארץ ובעולם!)
אתם מוזמנים לתאר לעצמכם כמה מרגש, מפתיע, משמח, מאכזב, מביך ומתוק יכול להיות מפגש שכזה...
ע.פ סיפר לי על כך, ואז, בעוד המוח מנסה לעכל את הטירוף, הבנתי שהסיפור הזה מוכר לי מאיפהשהוא, ונזכרתי בסיפור המדהים הזה, שקראתי אותו כבר לפני כמה שנים, ובאותם ימים דימיינתי את עצמי בסיטואציה ההזויה הזאת, והפלגתי לי עם סיפור החלום הזה, במחוזות הרחוקים של הדמיון...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ריבה
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

אלו מסוג הספרים שאתה שואל את עצמך: "מה רצה המשורר להגיד?".
לא מתאים כלל לסופר בשיעור קומה כסאראמגו.
ספר דמיוני, בכאילו מעטפת פילוסופית. מיותר, טרחני, ואפילו מטופש.

לפני 8 שנים•מוטי הקורא
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

אף פעם לא הבנתי את הטרוף אחר רבי מכר בין לילה, וקראתי את הספר הזה כי הוא התגלגל לידי בתקופה שבה לא היה לי שום דבר לעשות מאשר לקרוא- אז קראתי. במהלך כל הקריאה לא הבנתי מה כל המהומה הזו סביב אדם משוכפל.קראתי בשיעמום מוחלט ספר סביר לחלוטין שדן במשהו שנראה לי רגיל לחלוטין-הרי מי מאיתנו לא מכיר תאומים זהים. אבל המשכתי לקרוא כי כפי שכבר ציינתי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות ואז הגעתי לשלושת העמודים האחרונים של הספר- כשקראתי הבנתי שני דברים:1. עד כמה אדם משוכפל זו סוגייה בעייתית ומסובכת 2.איך העזתי לזלזל בסאראמאגו-סופר גאון,פשוט צריך לקרוא עד הסוף כדי להבין למה הוא התכוון.

לפני 15 שנים•ציפי
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

פשוט כייף לקרוא.איזה רעיון.ספר שגרם לי להתמוגג.פשוט, בלי יומרות, סיפור לשם הסיפור.ממש מעלה חיוך.(יצלח רק למי שמורגל/אוהב את סגנון הכתיבה של סאראמאגו- הכל בנשימה אחת)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•רחל
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

יש ספרים שהם מסע. הספר הזה הוא מסע כומתה.
צריך תעצומות נפש על מנת לחצות כל כל פרק, כי אין פסקאות וצורת הכתיבה נועדה, כנראה, לשמור על הקורא עירני או רדום - לא ברור, וכשמגיעים לסוף מגלים לא יותר מפריסה צבאית סטנדרטית. שום דבר שהיה שווה את הסבל.

הרעיון נחמד, אם כי בדומה לעל העיוורון, כשלסרמגו יש רעיון אז הוא הולך איתו. לתת איזה הסבר הגיוני לנסיבות או הגורמים שיכולים לגרום לרעיון שכזה להתקיים נראה טרחה בדיוק כמו להתאמץ ולהפוך את הספר לקריא. מתאים יותר לדיאלוג בשוק.
- אחי, דמיין לך שנופלת עלי עכשיו מזוודה עם שתי מיליון דולר ואקדח מגנום.
- אחי, אנחנו עובדים במרתף.
- זרום איתי.

וככה כל הספר כתוב. חורים כמו מסננת כדי לקדם רעיונות ואין טעם לתהות או לשאול. צריך פשוט לזרום או להפסיק.

סבבה. אז למה שני כוכבים ולא אחד? כי הכלב האנטישמי יודע לכתוב ובתוך כל שעמומון שלו יש כמה פנינים. בבשורה על פי ישו זאת סצינת הכנרת. פה זה כמה ציטוטים בליגה משלהם.

תכלס - רק אם אין אלטרנטיבה - כולל מודעות במקומון.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•lavu_y
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

ספר מעניין ומותח, למרות שאין בו "תעלומה" אמיתית. הקריאה זורמת למרות סגנון הכתיבה המוכר של סאראמאגו (כל פרק הוא פסקה אחת ארוכה ארוכה, הרבה פסיקים אך כמעט בלי נקודות, כולל בדיאלוגים). התקדמות העלילה קצת איטית אבל הכתיבה של סאראמאגו מדהימה ושווה את המאמץ. נראה לי שמי שרגיל לקרוא בעיקר רם אורן לא יהנה, אבל מומלץ מאוד למיטיבי לכת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

סאראמאגו מנסה להתחקות אחרי האינדוידואליות, האם ה'אני' זה המראה שלי, הכישורים, הסביבה, המשפחה, החברים, אפילו המחשבות. או שיש משהו יותר פנימי שהוא האני? ומה קורה כשהכל נלקח ממך, מי אתה אז?

כתיבתו הייחודית של סאראמאגו, נמצאת גם בספר הזה: משפטים ארוכים (לפעמים נראה שסאראמאגו שכח שיש סימן ניקוד קטן שנקרא 'נקודה', שאחד מהתפקידים שלו הוא לתת לקורא את היכולת לנשום...). חילופי דברים בין הדמויות שצריך להתרכז כדי להבין מי אומר מה (תוצאה הכרחית מהעדר סימן הניקוד האמור לעיל). דיונים של המחבר עם הקורא תוך כדי הסיפור, דיונים של הגיבור עם 'השכל הישר' שלו, ועוד.

לדעתי יותר טוב מ'על העיוורון'.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•יוסף
האדם המשוכפל

האדם המשוכפל

ז'וזה סאראמאגו

האמת שלא ממש הצלחתי להבין את הספר הזה. סארמאגו הוא ללא ספק יוצר גאון שבוודאי נולד עם אונת מוח יתרה.
מבחינה עלילתית יכול להיות שהספר מתאים יותר לסיפור קצר, כי ישנה תיאור מַלאֵה של כרוניקת היומיום של גיבור הספר, סגנון- "קמתי, 'תלבשתי, צחצחתי שיניים". אולי אני מושפע מדי מרוטוריקת הסיפור המקובלת בעולם המערבי שכוללת מסע פנימי של הגיבור, התפתחות, שינויי בהלכי רוחו. כאן ישנו תיאור די אקזיסטנציאליסטי, ולמעשה די התקשתי לסיים את הספר.

לסיכום- ניכר על פי כותרתו של הספר ומעט מהכתוב על גב הספר שמדובר בסיפור עם קו עלילה בגוון מותחני, ולא כך.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עושים רוח