אל הספר הזה התוודעתי בפעם הראשונה כשהוזכר בפורום "רוק מתקדם" ז"ל ב"נענע". מדובר ברומן מקסים המשחזר באהבה וגעגועים את סיפור התבגרותם של מס' נערים הלומדים בבי"ס אליטיסטי בבירמינגהם בשנות השבעים של המאה שעברה.

ישנם גם סיפורי משנה על רקע מאבקי האיגודים המקצועיים בממסד ונסיונות חסרי תכלית של גיבורי הספר להקים הרכב "רוק מתקדם" דווקא בעת עליית הפאנק ודחיקת "הרוק המתקדם" מהזירה המוזיקלית של אותה תקופה.

בתחילת שנות השבעים פרח באנגליה, ולאחר מכן בשאר העולם, ז'אנר מוסיקלי בשם "רוק מתקדם" או כפי שהוא מוכר בלועזית: "Progressive Rock". לאורך רוב חלקי הספר ג'ונתן קו מאזכר הרכבי Prog ידועים מאותה תקופה. אפילו שם הספר "מועדון האידיוטים" ובאנגלית The Rotters Club הוא כשמו של אלבום בעל שם זהה של הרכב Prog בשם Hatfield and the North, ממובילי תת-זרם מוזיקלי שכונה "קנטרברי". אני אמנם הגעתי לספר דרך אהבתי הרבה לרוק מתקדם אבל גם מי שאינו אוהב את הז'אנר הזה במיוחד, אולם גדל בתקופה ההיא, לא יכול שלא להזדהות עם הנוסטלגיה והגעגועים לתקופה שלא תשוב עוד. בהקשר זה הזדהיתי במיוחד עם מה שכתב בועז כהן בסקירה בעיתון "הארץ" :

"חודשים ארוכים - ואולי אף שנים רבות - לא התגעגעתי כך לאנשים בדויים, לעיר שלא חייתי בה. סיימתי את "מועדון האידיוטים" בתחושה של ריגוש וכמיהה."

פרטים נוספים, עם הדגש להקשרים מוזיקליים, ניתן לקרוא בסקירה המושקעת של אורי ברייטמן, עורך האתר "מתקדם" ואין לי אלא להצטרף להמלצתו.

--------------------------------------------------------------------------------

הוצאת ידיעות אחרונות * ספרי חמד
מהדורה עברית שנת 2003
תרגום מאנגלית: מרינה גרוסלרנר
478 עמודים

אתר "מתקדם": http://tinyurl.com/2altad
הסקירה של בועז כהן: http://tinyurl.com/2hgajl

נהניתי לקרוא את הספר אבל לא אהבתי את הסוף שלו. סוף פתוח מבחינת הגיבורים הראשיים, לא הבנתי מה קרה איתם בסוף, ויש עוד כמה דברים שם שנשארים פתוחים.

ספר מקסים וסוחף. מהר מאוד צוללים לתוך התקופה, מזדהים עם הגיבורים השונים ונזכרים איך זה להיות תלמיד תיכון, עם שאיפות לא מגובשות שמתחלפות כל חצי שנה ופנטזיות על נערות שנראות רחוקות מרחק שנות אור.
כמו בספרו 'בית השינה', הספר מחייב הרחבת אופקים שמעבר לכתוב בו, עבור מי שלא חי בשנות ה70. הסופר מכניס את הקוראים למאבקי העובדים נגד מעבידיהם, להפגנות בהן השוטרים מכלים את זעמם במפגינים הצודקים, למלחמת המעמדות המורגשת בכל מקום, לאווירה השמרנית ושונאת הזרים, להופעות של להקות שלא היו כמוהן וגם לא יהיו.
אפילו הגיבורים עם התפקידים המשניים הקטנים ביותר בנויים בצורה טובה ומשכנעת.

ספר שכואב לסיים, כי לא רוצים שייגמר.

יש לי הערכה רבה לסופר הזה, זה הספר השני שלו שתורגם לעברית והוא השאיר בי חשק לעוד ממנו.
הכתיבה עשירה וקולחת, הסיפור מרגש. בכלל אני אוהבת סיפורים על אנגליה וסביבותיה, במיוחד אם הם לא בזמן הווה.
אני חושבת שהיכולת לגלגל עלילה בצורה כזו היא מתנה גדולה, לסופר ולקורא כאחד. בעיקר אם ישנם מתרגמים טובים המשתדלים באמת להישאר נאמנים למקור ככל שניתן.

רוב הספר לא קורה משהו מיוחד,אבל ממש אהבתי את הסוף...

לי רק זכור מהספר הזה שהוא היה ממש לא משהו

אחד הספרים.