ביקורת ספרותית על רואים את הלב מאת סמואל בנשטרית
ספר טוב

---

ספר מנקודת מבטו של ילד על יום אחד בפרברי העוני של פריז.
אין כאן מיסכנות אלא היסתגלות. הילד כל עולמו מרוכז בשכונה שבה כל אתר קרוי על שם סופר צרפתי דגול,חי את היום יום.
אימו נלקחת למעצר, והוא הולך לחפש את אחיו המסומם.
יש כאן תבנית שהפסיכולוגית אילוז כתבה עליה בעיתון הארץ: הפחד ממימוש ההצלחה.
למרות הניסיונות של האם להחזיק בית תקין, תרבותי, מקבל ומקדם, לחיים יש קצב משלהם.
האח המסומם "נטש" בשיא הצלחתו בלימודים.
והילד בעל הכשרון, מנסה לשרוד ולבנות את עצמו.
הספר אינו עצוב או מלנכולי , הוא ריאלי.
התיאור של הילד וקורותיו , מפוכח לעיתים עם הומור ובמידה מסוימת הרפתקני. מין אודיסיאה מודרנית.
תמיד ימצאו חברים לעיתים לא צפויים.יש בילד סקרנות טבעית ורצון לחוש ולראות.
נקודת האור של הזקנים שאצלם האם עבדה. החום שהם מקבלים אותו, גם כאשר הוא מבשל להם ארוחה מגעילה, הופך הדבר לקוריוז מצחיק.
בקיצור ספר אנושי שבסופו יש תקווה.
ממליץ לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על רואים את הלב