ביקורת ספרותית על פילוסופים קטנים מאת אדיר כהן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 ביולי, 2012
ע"י יעקב קליש


לשמחתי, נפלה בידי הזדמנות טובה להתחיל את חוות הדעת בבדיחה שיָמֵיהָ, כנראה כימי בראשית, וככזו – ידועה כמעט לכולנו...

בדואי ובנו הקטן הולכים במדבר.
הבן פונה אל האב: "יה אבּוי."
"כן, איבּני," עונה האב.
"כמה גרגרי חול יש בעולם?
"וולאהי איבני, לא יודע."
כעבור כמה דקות; "יה אבוי, למה השמש כל-כך חמה?"
"וולאהי איבני, לא יודע."
"אבוי, מדוע אין מים במדבר?"
"וולאהי, לא יודע."
"כמה כוכבים יש בשמיים?"
"וולאהי, לא יודע."
"יה אבוי,"
"כן איבני."
"אתה לא כועס שאני שואל את כל השאלות האלה, הא?"
"לא יה איבני, אם לא תשאל, איך תדע?"

לעובדה הזו, שכל הילדים הם "פילוסופים בהתהוות", ובשפה פשוטה יותר: "שואלי שאלות מקצועיים", היה מודע גם הפילוסוף והמחנך פרופ' אדיר כהן שהגה את הרעיון (שאביו החל בו) לאסוף את כל ה"בדואים הקטנים" ולכנסם לקבוצה תחת השם היומרני והחביב: "הפילוסופים הקטנים".
הקבוצות שבהנחייתו, יחד עם מורות שהשתלמו בקורס לנושא מעניין זה, מיילדות שאלות משאלות שונות, וכל שאלותיהם ותהיותיהם מתועלות לביקורת בקבוצה, ולדיון בה.
וכאן יש להקדים ולומר: רבים מהדיונים והשאלות לא נכתבו ולא הוקלטו ב"רגעי הולדתם", ורובם הועלו על הנייר בתום הדיונים – דבר, שמן הסתם, הובא לפתחו של הקורא בצורה משופצת לא מעט...
פרט זה אינו כה מהותי להבנת השיח, אולם לגבי שאלות רבות מאד מצאתי את עצמי תוהה: "האם כך מדברים וחושבים ילדים רכים בגיל בית ספר, בתחילת דרכם?"
ומכאן, בהחלט ייתכן שאדיר כהן, תחת כותרת מסקרנת לספר, הביע את דעתו האישית. שלא תמיד שם את הגבול בין דעתו לבין דעתם של הפיצפונים, והמתבגרים – כך שקיבלנו ספר עמוס במטעמים פילוסופיים מעולים, פשוט: שופרא דשופרא !
כיתות הפילוסופים אינה מוגבלת לכיתות הראשונות, והיא גדלה כ- Baby Grow לכיתות הבאות. ועם הגיל, כידוע, בא התרגיל: השאלות והקושיות גדֵלות, ועיון בהן מקרב את הקורא למשהו שכבר נשמע הגיוני, ובהחלט מתאים לילדים חכמים...
כל הנושאים שבעולם מונחים על שולחן הדיונים – אושר, מוות, התנהגות, אלוהים, דרך ארץ, ואפילו, הפתעה – צדק חברתי.
הספרים שעליהם נסבו הדיונים, ומתוכם נשאבו השאלות והתהיות – הם כל הספרים היפים והמוכרים (אליס, הלב, עלובי החיים, המלך מתיא, העץ הנדיב, הנסיך הקטן ועוד עשרות רבות), כאשר גם מקומו של ספר הספרים אינו נפקד (עקדת יצחק, תיבת נוח, בת יפתח, כרם נבות ועוד), ובצדק!

וכאן, ברשותכם בחרתי להביא קטע אחד מני רבים (שאותו לא הכרתי) ממשלי אזופוס, שיוכל לתת המחשה לחיבור שבין הקריאה בספר לבין דיון עליו:
חמור עמוס במטען מלח כבד חצה את הנהר.
כבד היה המטען על גבו ובקושי נשאו.
לפתע מעדו רגליו והוא נפל לתוך המים.
נמס המלח ומשקם החמור על רגליו חש כי משאו הוקל מאוד.
שמח החמור מאד ושמר את הדבר בלבבו.
זמן מה אחרי כן שוב חצה את הנהר, אך הפעם היה מטענו מטען של ספוגים.
זכר החמור את שקרה לו וחשב כי אם ישוב ויפול יקל אף הפעם עליו המשא.
צנח למים כשהוא טובל בהם כולו, אך הספוגים ספגו מים ושוב לא יכול היה לקום על רגליו,
הוא נלכד תחת המטען וטבע בו במקום.

בעקבות הקטע התפתחה בין "הפילוסופים המתבגרים" שיחה על למידה מן הניסיון מול חזרה עיוורת ללא חשיבה; על תושיה מול העתקה; על יוזמה ומקוריות מול שיגרה; על גילוי מול ספיגה...

המינוס הקטנטן שמצאתי בספר הוא אורכו הרב, ובשל כך ישנה נטייה, לדעתי, להוסיף חומר, דבר שהוציא אותי מעט מהשיח הפילוסופי שכולו סובב סביב הפילוסופים הקטנים – שעליהם, ורק עליהם הייתי שמח לקרוא.
אולם, זה באמת מינוסון קטן, ורוב רובו של הספר, מבחינתי, הוא הנאה צרופה (וואו, גם אני הפכתי למתפלסף?).
והערה אחרונה לסיום.
בבסיס הספר מנסה אדיר כהן להציע שיטת לימוד שונה לגמרי מהנהוגה כיום – לא שינון למטרת הוצאת ציונים גבוהים, אלא תהיות, שאלות והנמקות לדברים שונים, דבר שמן הסתם יחייב שינוי בדיסקט ההוראה בבתי הספר – של הספרים, ובעיקר של המורים/ות.
הדבר הזכיר לי את הספר "המורה", ששיטותיו של המחבר היו לזרא בעיניי (יאללה, בואו נעשה בלאגאן, נשתולל בחוץ, באוטובוס, ובכיתה...). כאן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הדרך שונה, חכמה, נעימה ומוסיפה רבות להולכים בה ולמלווים אותם.
ממליץ בפה מלא, בעיקר לאנשי חינוך...
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יעקב קליש (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
תודה. לבלו בלו, אלון, ליז, נוריקוסאן ולעולם.
יעקב קליש (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
תיקון: כתבתי.
יעקב קליש (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
שין שין. כבתי על הנכד.
שין שין (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
בלו בלו, את צודקת. יעקב, כל הכבוד לבן שלך.
יעקב קליש (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
הרעיונות, כמובן שאינן שלי, אולם אני מכיר מישהו שכן מאתגר את הבן הקטן שלו מאז שלמד לדבר (כיום הוא כבר בן ארבע וחצי)ושאלות ממש מתוחכמות שנשאלות על ידו, אינן יכולות להתבטל בתשובה לא נכונה, או חלילה, באי התייחסות. הבן הקטן הזה הוא... אחד הנכדים שלי...
בלו-בלו (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את הביקורת ואת הרעיונות שלך. הבעיה היא שקשה למצוא אנשי חינוך כאלה, בעצם אנשים כאלה בכלל.
יעקב קליש (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
תודה שין שין. וגם לנעמה, rachis , yaelhar ולאנקה.
שין שין (לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצויינת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ