הביקורת נכתבה ביום שני, 16 ביולי, 2012
ע"י מילים
ע"י מילים
*ביקורת נטולת קלקלנים משמעותיים!*
הוריי המליצו לי לקרוא את הספר מזמן.
מבט אחד באותיות הישנות (מדובר בתרגום ישן ולא במהדורה הספציפית שנידונה כאן) הרחיק אותי מהספר לזמן רב.
בערב אחד נטול-ספרים-לקריאה החלטתי לקרוא אותו. מה שיהיה יהיה, וממילא אם כל כך הרבה אנשים מעריכים אותו כקלאסיקה אז שווה לברר על מה כל המהומה.
יש לי דבר אחד להבהיר על הספר הזה במהדורה שקראתי (יכול להיות שזו רק כריכה שונה כי התקציר זהה): הוא ישן. התרגום, אני מתכוונת. הדבר האחרון שאפשר לומר על הספר זה שהוא ישן, אבל התרגום ישן. זה ממש מפריע.
ולביקורת...
אמרתי שאברר על מה כל המהומה. התקציר טוב, אין מה לחזור עליו. הדבר היחיד שאולי צריך להבהיר נוגע למושג "שלטון עריצים אבסולוטי" שמופיע בתקציר, שמבחינתי לפחות הוא ג'יבריש כמעט מוחלט. חיפוש בבבילון העלה את הפירוש:
(ת') מוחלט, החלטי, נחרץ, גמור, פסקני; שלם, מושלם; בלתי-מוגבל, לא-תלוי, עצמאי; מקיף, כולל, כללי.
אז למעשה מדובר בקבוצה של אנשים שאחראית להכל. ה - כ - ל !
וזה מביא אותי לנקודה הבוערת ביותר בספר (בניגוד לתקציר זהו לא הרומן האסור בין הגבר והאישה, וינסטון וג'וליה שמם): המשטר ובכלל העתיד הקודר שאורוול מצייר לנו.
בעולם זה אין לך דבר פרטי. דבר שהוא שלך. לא מבחינה פיזית - המפלגה, קבוצת העריצים, דואגת לכל מחסורך ולכל צרכיך.
אין לך דבר משלך מבחינה נפשית.
אינך יכול/ה לחשוב משהו שנוגד את עמדת המפלגה.
על פניו, אין לאף אחד שליטה על מחשבות. היינו רוצים לחשוב שלא. אתם יודעים כמה מחשבות חשבתי בחיי? כמה מהן לא הייתי רוצה שיתפסרמו? אתם לא רוצים לדעת. בעצם אני לא רוצה שתדעו.
איך מישהו יכול לשלוט על מחשבותינו?
המפלגה שולטת במחשבותיך בכמה דרכים גאוניות (שיטת הרשימה החביבה עליי!):
- משבשת את העבר:
צוות של אנשים מועסק במשרדים המפלגתיים לשם תיקון ההיסטוריה - תיקון שגיאות בתחזיות המפלגה* כך שיתאימו להווה, גריסת תמונות מיותרות ובאופן כללי עיצוב העבר למען ההווה.
*כאן נחוץ הסבר על האח הגדול שעומד בראשות המפלגה ולמעשה מייצג אותה.
"האח הגדול עינו פקוחה". האח הגדול הוא לא יותר מאשר קלסתר פנים. אף אחד אינו יודע מיהו או האם הוא בכלל קיים. האח הגדול מסכם את חזות המפלגה והוא נמצא בראש פירימדת השלטון.
- שינוי השפה והגבלת המחשבות באמצעותה:
לשון הדיבור בספר היא אמנם "שיחישן" (אנגלית תקנית), אבל השפה החדשה שמתרקמת היא "שיחדש". נספח מייגע ומיותר אך מעניין בנוגע לעקרונותיה מצורף בסוף הספר. בפשטות, לשיחדש שני עקרונות בסיסיים:
1. לכל מילה יש רק משמעות אחת ויחידה.
2. אין ניגודים או מילים מיותרות. "רע" הוא "אלטוב" (לא טוב). תמצות מרוכז.
עריכת השפה נעשתה במיומנות כזו, שאי אפשר לבטא דברים נגד המפלגה פשוט כי אין להם מילים מתאימות. נכון, אפשר לעבור לשיח-ישן - אבל מה קורה כשלא מבינים או ולא משתמשים בו?
לא ניתן לתרגם דבר משיחדש לשיחישן או להפך. אין קשר עם העבר ואי אפשר לחשוב דברים רעים.
פשוט אך גאוני.
נקודות רלוונטיות לימינו:
-האם פרסומות כלשהן הן לא סוג "עדין" של שליטה על מחשבות? החדרת רעיון לראש בעזרת מספר מילים קליטות או משפט מתומצת שקל לזכור? מוכר למישהו?
-האם לא קיימות אין-סוף גרסאות לעבר, כמו למשל הזכרונות של סבא וסבתא שלי לעומת הזכרונות של הוריי ("אני לא זוכר/ת שככה זה היה.")? האם העבר לא משתנה מאדם לאדם?
כפי שקובע ג'ורג, המציאות והעבר הם זכרונות בראש. וזכרונות ניתן לשנות. הם אף משתנים בעצמם ודוהים אל האובדן.
רלוונטיות מטרידה.
ומה אני חושבת, בסיכומו של עניין?
ספר קודר למדי, יותר מדי. אל תצפו לספר קיטשי כי הרומן כאן הוא לא העיקר. ג'ורג אורוול בונה עולם שבו הפוליטיקה מכתיבה את תפיסת העולם של כל אחד מתושבי המדינה ושולטת על חייו.
כעיקרון, היה לי מאוד קשה לסיים את הספר. חלק מהעניין אפשר אולי לתלות בתרגום הישן-מאוד, אבל חלק לא מבוטל קשור גם בקטעים רצופים לא-מעניינים ולא חיוניים לעלילה. מצאתי את עצמי מדפדפת לסוף וקוראת אותו.
ואז הכרחתי את עצמי לקרוא שוב את כל הקטעים המשעממים ולסיים את הספר באופן רשמי.
מבינה למה קל לסגוד לספר ולהכתירו כיצירה מעולה, אבל לא מצטרפת לזרם.
אכן, ספר מעורר מחשבה עם השקעה (שכבר איננה היום, לפחות ברוב הספרים) בפרטים הקטנים, בניית עולם מצויינת וראייה למרחק.
אלה הדברים העיקריים שהרשימו אותי בספר.
נקודה נוספת שהפריעה לי: ג'ורג, יקירי ((*פרסומת סמויה לפנייך*)יש לי מסורת בה אני משוחחת עם סופרים, עיין ערך "ביקורת של מילים על המרגלת היפה/אגטה כריסטי) - בנית עולם מדוייק שאין בו פגמים, למה לאכלס אותו בעלילה כל כך כושלת ושטחית? סיפור אהבה? נו, באמת, אתה לא רציני.
הדבר הזה (עולם שהושקעה בו מחשבה מעמיקה, עלילה שהושקעו בה הרבה פחות מאמצים) מורגש לכל אורך הספר, וזה גרם לי להביט על העולם ולא על הדמויות. לטוב או לרע? לעיתים כך ולעיתים כך.
אני לא ממהרת לפסול סופית את הספר מפני שאני ילדה, וייתכן מאוד שבעתיד אמצא בו דברים אחרים.
ובנוסף - קל לומר דברים בדיעבד. אני בטוחה שקל למצוא בספר אזכורים למציאות שלנו ואולי נבואות לאירועים שיקרו בהמשך, אבל שוב - לאחר מקרה.
לא יכולה לומר בלב שלם שנהניתי מהספר. בחלקים מסויימים הוא היה משעמם, בחלקים אחרים מעורר מחשבה ובחלקים אחרים מטריד ביותר.
מצאתי בו דברים מדאיגים שאני מקווה שיישארו בתור ספר לנצח. לא הייתי רוצה לחיות ב-1984 של ג'ורג אורוול.
ממש
ממש
לא.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מילים
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, דובה!
אני בהחלט מקווה שיהיה תרגום חדש.
|
|
דובה
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
וואו! בת 13 כותבת כזו ביקורת... נפלא. יותר ממה שאני אצליח לכתוב
כנערה קראתי את התפסן בקצה השיפון, את אי הילדים ובעל זבוב ואחרי כמה שנים קראתי אותם שוב ואיתי משהו אחר.
בעוד כמה שנים אולי יהיה תרגום נוח יותר, ותוכלי לראות את הדברים אחרת. לפחות עכשיו את מכירה את המושג "האח הגדול" "כאן האח הגדול, נא להתנהג בהתאם"... |
|
מילים
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה,
אני בהחלט מקווה לא להיתקל בספר עד שאהיה מבוגרת יותר.
|
|
יותם
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מרשימה ביותר
בעיקר נוכח היותך בת 12. אני מקווה שבאמת לא נהנת מהספר הזה. מספיק לא נהנת ממנו עד שהדברים שלא נהנת מהם יחרטו היטב בזכרונך וכך תוכלי להיות ביקורתית כלפיהם כשתגלי שהם מתרחשים יום יום גם בחברה שלנו.
|
|
Mira
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
וואו איזה ביקורת יפה. כל הכבוד. מאוד נהניתי. מירה
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת