זהו סיפורן של שלוש נשים יהודיות ממזרח אירופה שנמכרו לזנות בדרום אמריקה בתחילת המאה הקודמת. נושא הסחר בנשים, "העבדות הלבנה" כפי שכונתה, היה נושא שהושתק וכמעט נשכח לגמרי בחלוף המאה הקודמת, שכן למרבה בושתה של הקהילה היהודית בדרום אמריקה, הזונות היהודיות היו ברובן נשים שאולצו לעסוק בזנות ע"י סרסורים יהודים והקהילה היהודית ה"מהוגנת" ניסתה ככל יכולתה לבדל עצמה מציבור "לא מכובד" זה, עד כי זונות וסרסורים לא הורשו לבוא בקהלם של היהודים המהוגנים ואף לא להיקבר עימם בבתי הקברות היהודיים.
הספר מתמקד בסיפורים האישיים של 3 נשים וכן מתאר את סיפורן של נשים נוספות, כיצד התמודדה המשטרה המקומית עם התופעה (רובה קיבלה שוחד מהסרסורים העשירים והעלימה עין) וכיצד נאלצו הנשים לדאוג לעצמן ולייסד לעצמן אגודה שנקראה "חסד של אמת": מקור השם בסיבה המרכזית להקמת האגודה, הצורך להביא לקבורה זונות יהודיות אשר נודו מהקהילה היהודית המכובדת. כך הקימו הנשים בית קברות משל עצמן (אשר בו למרבה האירוניה נקברו גם סרסוריהן ושוביהן) ואף בית כנסת משל עצמן.

ישנן ספרים נוספים שעוסקים בנושא זה כגון "מעשה בטבעת" של אילן שיינפלד ו"המשרד למקרים מיוחדים" של נתן אנגלנדר, אבל ככל הידוע לי זהו ספר העיון (למרות שהוא נכתב כחצי פרוזה) היחידי בנושא שתורגם לעברית ואולי אף היחידי שנכתב.

מצאתי עניין רב בספר ובתופעה. קשה לומר ש"נהניתי" מקריאתו שכן קשה לקרוא על סבלן של הנשים הללו, שחלקן נחטפו בהיותן ילדות עניות ותמימות מעיירות מוכות פוגרומים בפולין, חלקן "חותנו" עם סרסורים שהציגו עצמם כאנשים עשירים שמחפשים כלה יהודיה והבטיחו למשפחתה חיי עושר ורווחה (היו סרסורים ש"התחתנו" מספר פעמים), וחלקן אף פותו ע"י קרובי משפחתן, עצמן ובשרן, להגיע לארגנטינה/ ברזיל ושם אולצו לעבוד בזנות.
כמו כן, היה מעניין לגלות בו דמויות כגון ברתה פפנהיים, אשה יהודיה עשירה שהתפרסמה כמטופלת "אנה או" של פרויד וברויר ואשר בהיותה אשה מבוגרת הקימה אגודה פמינסטית שנועדה להזהיר נשים יהודיות במזרח אירופה מפיתויין ע"י זרים וחטיפתן לזנות בדרום אמריקה ולהילחם בתופעה.

לסיכום, אני ממליצה על הספר שחושף תקופה אפלה מאוד בהיסטוריה של העם היהודי, סיפור שהושתק עד לחשיפה האמיצה של המחברת את האמת מאחורי בית הקברות המוזנח אליו הגיעה באקראי, וסיפור שלצערנו הינו עדיין רלוונטי לימינו מאוד.

בתקופה שבין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה העשרים כאשר הדלות והעוני הנורא היו מנת חלקם של הרבה מעיירות יהדות מזרח אירופה ומאידך בדרום אמריקה קמו קהילות חדשות גם של יהודים והיה שם עושר נוצרה קרקע פוריה לעובדות שבספר זה אשר מתעד בכתיבה מכובדת ורויית צער את גורלן של בנות ישראל אשר נחטפו נגנבו רומו ונאנסו ע"י סרסורים והפכו לבנות זונות בדרום אמריקה. חוטפיהן יהודים כמוהן אלא שהם חסרי לב חסרי מצפון פושעים אכזרים. כל זה מסופר בצורה רהוטה גלויה ומליאת רחמים על ידי סופרת לא בת ברית. דוקא מי מאחינו היהודים השתמש ברקע זה לכתיבת ספר לא כל כך מהוגן, לטעמי לפחות, לכן הדגשתי סופרת זו בכתיבתה הנקייה. הספר הינו בין התיעודי לפרוזה וככזה לא בטוח שכולם יאהבו את הסגנון. מומלץ למתעניינים. לצערינו הרב תופעה מבישה זו קיימת גם היום ומופעלת ע"י יהודים במדינתנו. לא למדנו מההיסטוריה וזה לבושתנו.

סיפורן של הזונות היהודיות שהובאו ממזרח אירופה ע"י סרסורים יהודיים לדרום אמריקה, בסוף המאה ה-19. פרק אפל בהיסטוריה היהודית, שאף אחד לא מתגאה בו, אבל חשוב לדעת שקרה.
הסיבה שעזבתי את הספר באמצע היא, שקראתי לפני מס' חודשים את "מעשה בטבעת", העוסק באותו נושא ממש. מכיוון שהרגשתי שהדברים חוזרים על עצמם מבחינתי, הבנתי את הפרנציפ ועזבתי.
הספר עצמו כתוב בצורה נעימה וקולחת, מעביר את הטרגדיה בצורה מהימנה.

מתי לאחרונה הזלתם דמעה מקריאת ספר מחקר היסטורי?