לחלום באנגלית הוא ספר המשך לספר המקסים והכל- כך מוצלח בשם רעלה של ורדים. בספר ההמשך הסופרת מגלה לנו מה קרה לטמילה סורוש לאחר שהתחתנה עם אהוב לבה צעיר אמריקאי אייק הנסון. בעיות של טאמי לא נפתרו בנישואיה לאייק, להפך הבעיות שלה מתחילות לצוף על פני
השטח אחת אחרי השנייה. הוריו של אייק לא מקבלים בעין יפה את נישואי הבזק של בנם והרשויות אינן מאמינות באהבת האמת של הזוג. למרות כל המכשולים שעומדים בפניהם של הזוג הטרי הם בסופו של דבר מצליחים לפתור את כל הבעיות שלהם ולא נותנים לאף אחד לעמוד בדרכם אל האושר. ספר בסדר לא יותר מזה, אין אפילו מה להשוות אותו לרעלה של ורדים.

איזה יופי של ספר!
הסיפור הזה הוא ההמשך של " רעלה של ורדים" שגם היה מדהים ומיוחד.

הסופרת לורה כותבת באופן מרתק ומקסים, היא גרמה לי להיות בתחושה של פרפרים בבטן בעת הקריאה.
הרגשתי שאני צופה בסרט אהבה נפלא שיש בו חיזור מיוחד, אהבה אמיתית שעולה על כל מכשול.

גיבורת הספר עוזבת את חייה באיראן לטובת חיים חופשיים באמריקה, בהתחלה קשה לה לקבל את המנטאליות שבה חיים אנשים שם, אך עם הזמן היא מסתגלת ומשתלבת שם.

הסיפור מלא ברגש ואהבה, הפתעות לא צפויות שמותירות את הקורא בפה פעור.
נהניתי מכל רגע, ממליצה בחום.

אם החלק הראשון (רעלה של ורדים) היה במשקל נוצה, הרי שספר זה הוא במשקל של חיידק.
הסופרת כותבת בהקדמה שהיא החליטה לכתוב ספר זה רק לאחר בקשות קוראים, שביקשו ספר המשך. ואכן, הספר הקודם נגמר בסוף סגור ויפה, ואילו הספר הנוכחי בעל עלילה מאולצת וקיטשית. אין שום הצדקה לכתיבת הספר הזה. זהו ספר מיותר לגמרי ומתורגם גרוע (זו לא אותה מתרגמת שתירגמה את חלקו הראשון).
מסופר בעמוד כלשהו שלאחותה של הגיבורה יש שיער שחור, ואילו שני עמודים לאחר מכן כתוב שלאותה אחות יש שיער ערמוני (לא מסופר שהיא צבעה אותו בינתיים במספרה). קראתי אותו במהירות רק כדי להגיע לסוף. 100 העמודים האחרונים יותר נסבלים, ופחות "רומן רומנטי למשרתות", אך עדיין מרגישים לאחר הקריאה כאילו בלענו בבת אחת ק"ג סוכר.

החופש שלנו נראה כל כך מובן מאליו, הזכות שלנו לבחור כל כך מובנת מאליה לא קיימים במדינה כמו אירן, שם הדיכוי והאיסור הם ששולטים.
מעטים הם אלה שמצליחים לקבל אשרת כניסה לאמריקה ולהישאר בה ולזכות בטעימה מהחופש.
גם טאמילה מצליחה בסופו של דבר לזכות במה שמגיע לה...
אחרי סדרת שידוכים משעשעת לעיתים כשהאחד שלא ויתר זכה בה והיא זכתה בחופש.
מה גם שאחרי נישואיה צצו קשיים חדשים והם שגרמו לה רק להתחזק יותר ולעמוד על שלה ולאחד את משפחתה סביבה.
קריאת הספר העצימה בי את תחושת הגאווה של היותי יהודיה, ישראלית שנולדה וחיה במדינה דמוקרטית, בעלת חופש בחירה, עם זכויות וחובות.
הספר שנמצא בז'אנר של הרומן רומנטי יכול להיות גם כחלק מז'אנר של מדע בדיוני כל עוד המצב שם לא ישתנה, כל עוד הרוע ישלוט וגברים ונשים חפים מפשע או כאלה שסתם מואשמים ימשיכו לשלם את המחיר.
אולי פעם בעתיד הקרוב או הרחוק המצב ישתנה...

קשה לתאר כמה שמחתי לגלות שיש המשך לספר "רעלה של ורדים" שהשאיר אותי עם טעם של עוד. לצערי הספר כתוב בשפה פשוטה מאוד, טאמי מתגלה עם אישיות רדודה ללא תוכן שבא לגלות אותו. התשבוחות הלא הגיוניות בכל שורה שניה בספר אודות "אמריקה...אמריקה..." מעיק. לפעמים בא לי לצעוק: אייק מגיע לך יותר מזה...

אני קראתי את רעלה של ורדים שזה ספר מהנה יפיפה מדהים מרגש מצחיק ועצוב ורומנטי מדהיםםם המשך הספר לחלום באנגלית ביום אחד סיימתי אותו עוצר נשימה מדהיםםםםםםםם לא רציתי להפסיק לשנייה את הספר ממליצה מאודדדדדדדדדדדד.

ספר מקסים, מוכיח לנו, האנשים הקטנים שיש אהבה שהיא גדולה מהחיים. אין כמו טמי עמ"נ להוכיח שאהבה אמיתית נמצאת שם, אנחנו רק צריכים לחפש אותה. ספר מקסים. מומלץ לכל חובבי הרומנטיקה.

בעמוד הראשון של הספר הסופרת מצטטת מכתב מקוראת שאמרה של"רעלה של ורדים" חייב להיות ספר המשך, ובקשה ממנה להזדרז כי היא בת 86...
אני אישית מסכימה איתה. באמת צריך המשך לרעלה של ורדים.

מצד שני, הבעיה הנפוצה בספרי המשך היא שהסופר מתחיל להמציא בעיות מתחת לאדמה כדי להמשיך את העלילה שנסגרה באופן כל כך סופי בספר הראשון, ואז מתקבל סיפור מייגע ומיותר לגמרי.
למי שמתחיל את רעלה של ורדים יש חשש לא קטן שזה בדיוק מה שהולך לקרות.

רק בהמשך מבינים כמה הספר הזה הכרחי, ושבעצם הוא (כמעט ו)לא מייצר בעיות חדשות.
להפך, הבעיות שצצות "פתאום" הן בעיות שסביר ואפילו קרוב לוודאי שטאמילה היתה נפגשת בהם במהלך נישואיה, במיוחד לאור העובדה שהיא ואייק התחתנו בכזו הפתעה ואחרי היכרות כל כך קצרה.
לא לכתוב על הבעיות האלה ספר המשך זה כאילו להתעלם מהם, לא להתמודד איתם ולהשאיר את טאמילה, יחד עם כל הקוראים, לחיות ב"ללה-לנד" מספרי אגדות. (לא שהיא יצאה משם לגמרי... אבל נגיע לזה בהמשך).

אז זה היה טוב להעלות את כל הבעיות האלה, רק שאיכשהוא יצאתי בתחושה שהסופרת לא באמת התמודדה איתן. טאמי אולי השתנתה קצת, אבל עדין - הכל בחיים שלה כל כך קלישאתי ופשוט. חלק מהבעיות נפתרות בקלות מידי, כמעט נעלמות מעצמם (אני לא רוצה להתחיל לפרט יותר מידי, אבל במילה אחת: עיין ערך ג'נה...).
הסופרת מנסה להעביר מסר שלא הכל פשוט בחיים (ושצריך להלחם על החלומות שלך), ובכל זאת עושה הכל כדי ל"הפי אנד" פשוט וורוד.
וכמו שאמרתי, טאמי עדין חיה בסרט. היא לא מפסיקה לחפור על כמה אמריקה נהדרת וחופשית לעומת אירן הכובלת והנוראית. כאילו, נראלי הבנתי את הנקודה הזו כבר בספר הקודם, אפשר להמשיך הלאה...?

בנוסף, היו שינויים בדמויות שפשוט לא קניתי אותם.
(*ספויילר**, סוג של...)
הנקמנות האובססיבית של הרון, זה שטאמי פתאום משנה את דעתה ורוצה לגור עם אייק, ובעצם הבקשה שלה לגור לבד זה יותר רצון שתהיה לה אפשרות בחירה... לכי תעבדי על מישהו אחר.

אבל, למרות כל הפגמים אני עדין שמחה שהסופרת החליטה לכתוב את הספר הזה. תמיד מסקרן אותי "מה קרה אחר כך", אז נחמד לדעת לשם שינוי...
מומלץ.

ב"ה
מקסים ומתוק. מעט קיטשי, רומנטיקה קלילה, מתח ואמריקה. מרקחת שעבדה טוב, בדיוק במינונים הנכונים. אהבתי ונהנתי מאוד.
ספר בהיר, פסטלי, מעודד, כיפי.