הספר הוא לא ספר שעיקרו שואה,אך השואה מוזכרת בעלילה כרקע די חשוב כדי לומר אמירה נכבדת והיא:נכון שגרמני תמיד ישאר גרמני לעם היהודי עם כל הקונטציות האפשריויות והעצב בלב! אך יש גם גרמניה אחרת שמוחה,שמנסה לכפר בכל מיניי דרכים ,גרמניה שלא שוכחת את דור אבותיה הנלוזים עם התוכנית השטנית בעבורנו היהודים ורוצה שנסלח לה,וכמובן אף פעם ממש לא נסלח לה אבל ימים יגידו.
הספר הוא על המוסד שלנו המוסד כמיתוס כפי שכולנו מכירים! אנשים שהם מלח הארץ,מורעלים,ציונים ואוהבים את הארץ ומוכנים למות למענה!בשבילי לא משנה מה המוסד יעשה הוא תמיד ישאר שלי שלנו של הישראלים היהודים שגרים כאן,גם אם יאמרו את הדברים הכי גרועים הכי טפשיים אסור לנו כעם לירוק לתוך הבאר שאנו שותים ממנה!
העלילה מספרת סיפורו של סוכן מוסד שנלחם ברשת שמנסה ומצליחה להרוג טבעת של סוכנים שעובדים עם המוסד.
ספר ריגול טוב,מותח,מרגש עד סופו,כתוב ממש יפה והוא משלנו...הדמויות שעליהם מסופר הם מהתקופה שלנו ולכן קל לדמיין את המרדף בדמשק או אפילו סוכן מוסד במדינה עויינת מחופש לערביה רעולת פנים(שוב פעם המיתוסים שכולנו מכירים ואוהבים).ספר טוב

זה ספר נהדר!
התחלתי לקרוא אותו בנקודת זמן שלא כל כך התאימה, כנראה. לא יודעת אם ספציפית לספר הזה או לקריאה בכלל (מכירים את זה, שפתאום אין לכם חשק לקרוא יותר משלושה עמודים ברצף?). אבל פתאום הגל הזה של חוסר הקריאה עבר, הספר התגבר עליו והקסם קרה: לא הצלחתי להניח אותו מהיד! קראתי וקראתי וקראתי עד שפתאום הוא נגמר, וחבל. הספר הזה לא מושלם בעיניי, אבל הוא בהחלט מצויין.
הוא כתוב נהדר והעלילה רצה בקצב הנשימה. הדמויות הן דמויות עומק, מלאות ועגולות וכך גם התיאור של התפאורה. הייתי במתח, התרגשתי, הופתעתי מהתפניות הלא צפויות, נפעמתי מהיצירתיות של הסופר, שמחתי והתעצבתי וכל זה בספר שמוגדר כרומן מתח. אני לא כותבת את זה מתוך זילזול בז'אנר המתח, אבל ציפיתי ממנו שיהיה אתנחתא קלילה, והוא היה הרבה מעבר לכך. מה היה בו? שואה, מלחמת העולם השנייה וניאו נאצים וגרמניה של היום מול גרמניה של אז, סוריה, טורקיה, צרפת, יריות, דם, אהבה ורגש.
חוץ מזה, כולנו סקרנים לדעת מה באמת קורה מאחורי הדלתיים הסגורות של המוסד, לא?

בקיצור, מומלץ בחום!

סיימתי לפני יומיים את קריאת הספר. למעשה זה ספר ראשון של רוני דונביץ" שקראתי ועלי לומר שהופתעתי לטובה.פרט לעובדה שהספר קולח וההתרחשויות יוצרות מתח ועינין נראה בין השורות שהכותב יודע על מה הוא כותב ושהעלילה למרות היותה כולה בדיונית הרי שמעוגנת היא היטב במציאות הנסתרת רובה ככולה מעינינו ההדיוטות.
דונביץ גם נותן ביטוי מוחשי למניה-דיפרסיה הישראלית הנובעת כולה מזכרון השואה וקושר ביד אומן בין העבר הנורא הנוכח ביום יום שלנו ואינו מרפה ובין ארועים מבצעיים אפלים המתרחשים במציאות מקבילה
שאין לנו עליה שום מושג באותו יום יום שיגרתי של הישראלי הממוצע.
הייתי מעדיף יצירת עומק נוסף לדמויות המופיעות ונעלמות בספר והייתי מצפה ליתר נפח בתיאור חייהם של הדמויות פרט למהלכים המבצעיים דבר שמעט הפריע לי בעת קריאת הספר למרות הקצב המטורף של ההתרחשויות שמאפיל ומכביד על יצירת הזדהות עמוקה יותר עם הדמויות ואפילו עם הדמות הראשית.
עם זאת, הספר מומלץ מאד מהנה ופותח צהר למחשבות על מה שבאמת קורה באותו יקום מקביל ושאנו רק יכולים לקוות שמתנהל בשיקולים וביכולות הרבה מעל למה שכתוב ב"עמוק מבפנים".

מצוין .
מעבר להיותו ספר מתח יש כאן אלמנטים שלא מרפים .
השילוב של הרהורי ניצול שואה , רשעות ואכזריות פושעי המלחמה מתקופת השואה ומלחמתו של אחד - ישראלי סוכן מוסד - דור שני לניצול שואה בתקופתנו היום -אכן מותח, מצמרר ועמוק.
העלילה מתרחשת היום , אבל ההבזקים לעבר לא נותנים לנו לשכוח את הסכנות מכל עבר . גם ממדינה אירופאית וגם ממדינה ערבית .

הדבר היחיד שיכול להאמר בזכות הספר הוא שהוא אכן מותח ונקרא בנשימה אחת. מעבר לכך בניגוד למובטח על הכריכה הוא נופל בכמה וכמה דרגות מהמובילים בזאנר כמו אדלמן או מישקה בן דוד. מעבר לכך הדמויות רדודות ושטוחות העלילה מופוכת לחלוטין והפיתרון משאיר טעם תפל של אכזבה. השיא לדעתי הוא העובדה שאמנון זקונט, שהמלצותיו המפליגות על הספר מופיעות על הכריכ מלפנים ומאחור הוא, כמה מפתיע, העורך של הספר....

על אלכס ברטל גיבורו של רוני דונביץ בספר עמוק מבפנים עוברים דברים לא פשוטים כלל, הן "בעבודה" ובחייו הפרטים.
פעולה סודית של המוסד בטורכיה נכשלת כשלון חרוץ, רשת סודית של סוכנים רדומים נמצאת בסכנת חיסול ע"י גורם לא ידוע,במקביל הוא נאלץ להתמודד עם ביתו המרוחקת, עם מות אשתו (ראו בספר הראשון - הנרדף) ואם זה לא מספיק, ראש המוסד עושה לו חיים קשים ומנסה להכשילו פעם אחר פעם.
אבל לא אלכס ברטל יוותר בנקל, במרדף חסר פשרות (ורחמים) על פני כל אירופה, ברטל נעזר בבעלי ברית לא צפוים ובלוחמיו הנאמנים במוסד על מנת לפתור משבר שעלול לאיים על חוסנה ואף על קיומה של מדינת ישראל.
הספר נע במהירות מסחררת, לעיתים ממספר זויות ראיה וקשה מאוד להפסיק לקוראו(אפילו בשביל שינה), המתח גובר מפרק לפרק וההפתעות לא מפסיקות להגיע...לטובה וגם לרעה.
לדונביץ כתיבה תמציתית יויחודית שמצד אחד לא "מבזבזת" זמן על קטעי קישור מיותרים ועל פטפוטים משעממים ומצד שני נותנת לקורא תמונה מלאה על העלילה.
ספר מסעיר, מותח ומומלץ בחום !

אודה ולא אבוש המתנתי ארוכות לספר הבא של רוני דונביץ' אחרי שסיימתי לקרוא את "לכודים "וההתנה השתלמה .זהו אחד מספרי המתח המעולים שקראתי .קטעים מהספר מתרחשים בברלין וזה החזיר אותי אחורה בזמן לביקורי בעיר מהממת זו לפני מספר שנים.בכל עמוד בספר מתגלה חשוד חדש ,כך שהקורא נשאר במתח עד לסיומו המפתיע של הספר .אני מחכה בכיליון עיניים לספר המתח הבא מבית היוצר של דונביץ'.רוצו לקנות . .

עמוק מבפנים הוא ספר מתח מלא קצב, במרכזו אלכס ברטל מפקד המבצעים של המוסד שמתעמת עם הרמס"ד (ראש המוסד) , ראובן.
בספר יש הכל ערבים רעים - איראנים סורים טורקים, נשק ביולוגי, כמובן ניאו נאצים וכת נוצרית קיצונית , העלילה קצבית מאד , מתח מהעמוד הראשון.
ובכל זאת אתה יוצא עם תחושה של עלילה לא כל כך רציונאלית וקצת מאכזבת.
ראש המוסד מצטייר כדמות פוליטית מאד (מזכיר מישהו?) ראש הממשלה כבורח מאחריות, מבצעים עלומים שמתרחשים חדשות לבקרים בקלילות דעת וכשלונות רבים כ"כ, לצד הצלחות.

שווה קריאה לחובבי המתח ,

מופרך, היפר אקטיבי, כמו שהיו אומרים אצלנו פעם - 100 הרוגים לדונם. מלא פירוטכניקה ואמצעים מיוחדים. העובדה שעורך הספר אמנון ז'קונט מצוטט על הכריכה האחורית "רוני דונביץ' בשורה אחת עם ג'ון לה קארה" - היא עלבון נוראי ללה-קארה (וגם לז'קונט - מישהו אמר "ניגוד עניינים?"). לסופר יש דמיון פורה מאוד, ידע רחב, יכולת כתיבה סוחפת אבל - וזה אבל גדול - העלילה הזויה לגמרי. על כל 2 עמודים - 3 מתים אם לא יותר, "גיבורי" "המוסד" הבלתי מנוצחים, בעלי כישורי העל וכמובן עם רקע אישי מיוסר שבלעדיו שום גיבור מהסוג הזה לא יכול להתקיים. לא ברור לי בכלל למה קראתי את הספר הזה - שהוא אמנם קריא, סוחף - אבל די מעליב את האינטליגנציה. ספר מיותר לגמרי. מצד שני - לא מעט אנשים נהנו ממנו - מה שאומר שהוא בכל זאת מצרך אפשרי - על טעם ועל ריח אין מה להתווכח. לא נראה לי שאהיה מסוגל לספרים הקודמים בסדרה זו. כנראה שהספר יעזוב בקרוב לדוכן בתחנת הרכבת הקרובה.