ספר קסום.
בהתחלה היה זה רק חמוד. ולא יותר מזה.
בהמשך, הילדה מגלה את שמה, מגלה את ייעודה, מגלה את חבריה האמיתיים, חווה כעס, כאב, שמחה, עצב.
מגלה את העולם, מגלה את החיים, מרכזת את כוחה, והופכת לחזקה.

מאוד נהנתי לקרוא את הספר, ולמדתי ממנו.
במהלך הספר הדרקון אומר הרבה משפטי חוכמה;
משפטים עמוקים, בעלי משמעות גדולה.
כשקראתי אותם, עצרתי לרגע, העמקתי בהם, חשבתי על משמעותם, חיפשתי את משמעותם, ולמדתי.

ממליצה לכל אחד לקרוא, גם בשל הסיפור היפה, גם בגלל שזה על דרקונים, וגם, במיוחד,
על המשפטים.

אני כבר לא יכולה לחכות שהספרים הבאים בסדרה ינוחו בין כפות ידיי, ואזכה לפתוח אותם, ולקרוא סיפור אחר.

אחרי נסיעה ארוכה, אחרי השיחה המציקה, אחרי הארוחה הגדולה, אחרי הקינוח.
נשאר זמן קצר. רגע קטן של שקט. שכל אחד מכונס בתוך עצמו, גם בערב שישי אצל סבתא.
ובשקט הקטן הזה, רצון בלתי מוסבר אומר לי לבחור ספר מהארון. אותו ארון שגם שהייתי קטנה כל כך רציתי לאחוז באחד הספרים, אך מעולם לא הגעתי.
ואחרי כמה שנים, אני כבר גדלה, ומצליחה להגיע לארון. למדף הספרים. ואני פותחת בספר הירוק. שבשבילי מסמל שקט. אותו השקט הנחמד.
ואני פותחת את הספר.
ואני קוראת. ומסביבי כבר אין שקט.
ואז אני סוגרת.
ומתכנסת בעצמי. יוצרת שקט לעצמי. וחושבת.
כמה השקט הזה נחוץ לי, ולכל אחד אחר. לחשוב על המעשים שלנו, על מה שעשינו. ולדעת לכבד את כולם.
והשקט שלי נשבר, שאני שומעת רעש של צלחת נשברת. ואי ניגשת למטבח לאסוף את השברים, ומבינה כמה לקחתי בלי להחזיר.

ספר מקסים. מומלץ לכל הגילאים, לשני המינים.
לאנשים שקטים או רעשנים.

כשבפעם האלף, בתקווה למצוא משהו, תרתי בארון הספרים הגדול הניצב במרכז הסלון שלנו, אחר ספר אחד שעוד לא קראתי. באנגלית, בעברית, בערבית. למבוגרים, לנוער, לפעוטות.
והופתעתי לגלות שיש ספר אחד. ספר אחד בלבד שמעולם לא ראיתי. מוחבא במדף התחתון מצד ימין, לצד הארי פוטר ואראגון.
התחלתי לקרוא.
התרשמתי מהתיאורים, התבלבלתי בשמות. התרשמתי מהמנהגים, התאכזבתי בצורה בה הם מסופרים. התרשמתי מהכתיבה היפה, התעכבתי שוב ושוב בניסיון לבנות תמונה במוחי של העלילה.
ואחרי כמה ימים, נגמר הספר.
ולא התפתחו אצלי כל כך צפיות לקרוא את המשך הסדרה.
והספר חזר למקומו, במדף התחתון מצד ימין, לצד ח הארי פוטר ואראגון.

הגעתי לספר בעקבות ההיכרות הארוכה שלי עם ספריה האחרים של אשכר, שרובם מקסימים מעניינים ומהנים.
ספר ממש חמוד. רק לטעמי קצת קליל מידי, קראתי אותו לפני שנה, ובכל זאת, גמרתי אותו ביום.
אז, הייתי ממליצה לגילאי 8-11 בערך.. זה כבר לא מעניין מעבר.

בלילה, כבר מאוחר, המנורה דולקת.
"תלכי כבר לישון!" אמא צועקת.
"רגע! אני רק מוצאת מקום לעצור!" מנסה למשוך את הזמן.
וכך, בסיום פרק, אני מכבה את הנורה, מסתתרת מתחת לשמיכה, גונבת את הפנס הרזרבי מהמדף הגבוה וממישכה לקרוא. "רק עוד עמוד אחד" ועוד עמוד ועוד אחד. ונגמר הספר.
אור קלוש כבר מסתנן מבעד לתריסים. עוד נותרו לי כמה שעות שינה, שהתבזבזו ממחשבה על הספר.

ספר סוחף בהחלט! כתיבתה של סיגלית מאוד מושכת, מאוד מיוחדת ומהנה. אפילו שלפעמים העלילה צפיוה מראש, נהנתי מכל רגע, אפילו שהטוב ניצח.

אל תפחדו מבובות!
הספר ריתק אותי כמעט בכל רגע.
הגעתי לספר בעקבות המלצות על סיגלית דיל ומאז היא אחת הסופרות האהובות עלי.
ממליצה לכולם!

מייאש, משעמם ומעיק. ברגע שקראתי את התקציר כדי לראות אם הספר שווה את זה, ישר נתפסתי. המשפטים המסתוריים על הכריכה באמת מושכים ועם הפרק הראשון, התאכזבתי. המשכתי לקרוא רק כדי לראות אם אולי תבוא העלילה שבאמת תסקרן אבל היא לא הגיעה,והספר נגמר.
רעיון יפה בהחלט אבל יש דברים שאי אפשר למשוך ולמשוך ולמשוך... מרגיש כאילו כתבו אותו בהתחלה בהתלהבות והמכישו מתוך חובה.
במקומכם, לא הייתי טורחת לקרוא אותו.

ספר שטחי משעמם וצפוי למדי. קראתי אותו רק כדי לראות עד כמה באמת זה פטתי כמו שחשבתי ומסתבר שזה אפילו יותר מזה. העלילה לא מובנת כל כך מהקפיצות של רוטנר ממחשבה אחת לאחרת והעלילה לא מענינת. שקראתי הרגשתי כאילו לא היה לה מה לכתוב ועשתה זאת מתוך חובה או שיעמום.