ביקורת ספרותית על ציפור קטנה, לב פועם מאת מרים טייבז
ספר טוב

---

ספר מעודן על ניסיונות פריצת גבולות, מסגרות וגורל מוכתב.
מדובר במספר משפחות אינואיטים( שבטים שמקורם מהקווקז שנדדו או נדחקו לקנדה ומישם למקסיקו.
חלק מבני המשפחה ובמיוחד האב, מנסים לשמר את המסורת השבטית, משפחתית בסביבה עוינת ,קשה להסתגלות ובעלת תגמול מועט.
הדור הצעיר מנסה להשתחרר מהעתיד הנשקף לו מדי יום, אם זה על ידי נישואין, בריחה ועודש צורות אחרות.
התוצאה בדרך כלל קשה. בת אחת "נעלמת" על ידי מכות של אביה, ואחרות בדרכים אחרות ( ממליץ לקורא לספוג כחוויה את הרושם הראשוני של הקריאה).
כל אחד מבני המשפחה נמצא במצוקה משלו. או איך אמר טולסטוי "כל האנשים מאושרים בצורה דומה , אבל כל אחד אומלל בדרך שונה".
הספר מתאר התמודדות עם המוכר ( הבית , המשפחה ומגבלות כלכליות וחברתיות), והלא מוכר שפולש לתחומם בצורת צוות צילום.
הספר כתוב בצורה מעודנת, אין בו סערות מתפרצות כמו בכתמי שמש, אלא מבט ספקני אבל מציאותי.
הספר שזור בביטויים נפלאים כמו בעמוד 99 " אולי פשוט קל יותר לשכוח? לא, אמרה אגי . הדבר הכי קשה בעולם זה לשכוח"
או בעמוד 106 , ויכוחים בין אנשי חזון לא יגמרו לעולם".
אין בספר צודקים ולא צודקים כמו ישרים או נבלים.
גם אם עושים מהפכה כנגד משהו או מישהו, הרי עקבות הדור הקודם או החותם של יריב המהפכן , נשארים בדרך כזאת או אחרת אצל המהפכן עצמו.
הספר אינו שופט , אלא מביא את הקורא לחשוב, להזדהות ולהבין כי אין פתרון אחד ואין קאובוי שרוכב בסןף הספר אל השקיעה לאחר שעשה סדר בעיירה.
יש/ לקרוא אותו כמו שטועמים יין. להתענג על תוכנו ומשפטיו, ולהפנים אותם.
ובשולי הדברים הירהורים מהנעשה בארץ.
רבות דובר על מהפכת הדורות של הקיבוצים כנגד העיירה ומורשת הוריהם. אבל, גם בקיבוצים רקדו " שרהלה" בחתונות , אמנם כפרודיה על החתונה החסידית. וכן חיפשו משמעות "כאילו" אחרת לחגים היהודיים.
והלא נאמר בספר קהלת " סובב סובב הרוח ואל מקומו שב הרוח.. הבל הבלים הכל הבל ( לא מסכים לחלק האחרון, כי אנחנו חוזרים בתהליך של ספירלה ולא מעגל)".
שווה את המאמץ.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ציפור קטנה, לב פועם