ביקורת ספרותית על החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה מאת פיונה ניל

---

זו לא ספרות מופת, אבל בכל זאת כשקראתי את הספר פרצתי בצחוק לא מרוסן כמה וכמה פעמים ויותר מפעם אחת הרגשתי הזדהות מלאה עם הסופרת האנגליה וחוויותיה האימהיות.

למען הסר ספק (ובמיוחד למענכם ילדיי היקרים - אם אתם קוראים) אני מצהירה בזאת שהשתדלתי תמיד למלא את משימות האימהות באופן הטוב ביותר שהיה ביכולתי. לא פספסתי מועדי חיסונים, וזאטוטיי קיבלו תמיד אנטיביוטיקה וויטמינים בזמן והתייחסות המשתדלת להיות הוגנת. ברכיים פצועות נושקו ונחבשו וכל מצוקה של הנשמה לוטפה במיטב יכולתי. לא החמצתי ימי הורים ואספות, החל בגן וכלה בצבא.

עם זאת, אי אפשר להכחיש שההורות מלווה גם בהרבה רגעים מתסכלים, מגוחכים ומשעשעים, שברבים מהם מזכה אותנו מערכת החינוך.
כאימא מאותגרת סבלתי תמיד באספות הגן, כשכל האימהות היו אמורות להכין מתנה לילד - שלט למגרה או כרטיס ברכה. את הכרטיס שלי אפשר היה לזהות מרחוק... כמה הזדהיתי עם לוסי, האם בספר, המתעוררת בחמש לפנות בוקר בתחושת מועקה ובדאגה ששכחה דבר מה חשוב, וכשמסתבר לה שהגיע מועד ההגשה של פרויקט האמנות ובנה סיים רק מחצית המשימות, היא משלימה את המשימה עבורו, בניסיון לצייר באופן ילדותי ואמין. אינני יכולה לשכוח את המפגש בבית הספר שהוקדש לתיבת נוח - הילדים היו אמורים לבנות תיבה ולהציג אותה לפני ההורים. הגעתי עם בני ועם הקופסה החומה והמקושטת שהכין במו ידיו. והיא אכן נראתה בהתאם למה שילד בכיתה ב' יודע להכין... אבל זו הייתה התיבה היחידה בסגנון הזה. אחד הילדים הביא תיבה חשמלית עם תאורה (פועלת) ומעלית הנעה בין הקומות (אביו היה מהנדס אלקטרוניקה...) וילד אחר הביא מיצג תלת ממדי עם זוגות זוגות של בעלי חיים המגיעים לתיבה בתיאום מושלם (אימא הייתה ציירת מקצועית...). ניסיתי לנחם את בני ולהסביר לו שהתיבה שהכין היא היפה ביותר בעיניי, אבל אינני בטוחה שזה עזר.

וכך חזרו הדברים כשהוכנו עבודות השורשים ובכל מיני הזדמנויות אחרות, כשלילדים הייתה משימה והוריהם הכינו אותה עבורם...

ככל שהניסיון ההורי שלי העמיק הצלחתי להתייחס לכל התחרות ההורית הזו בפרופורציות המתאימות (לא הרי תיבת נוח הראשונה כתיבה השישית...) ואפילו בשעשוע, ולהימנע מהיקלעות לתחרות האימהית המיותרת. אני יודעת שהן עוקפות אותי בסיבוב בקלות, ולכן אני יכולה להביא למסיבה בנחת ובחיוך את עוגת השוקולד הפשוטה שלי עם הסוכריות הקטנות ולהחמיא בכנות לאימהות הפטיפורים על יצירותיהן המרהיבות, ולראות בשמחה לאיד כיצד העוגה הפשוטה שלי מתחסלת עד הפירור האחרון והשולחן נותר זרוע יצירות פאר נגוסות בחלקן.

ספר משעשע, שאימהות רדופות אשמה יוכלו להזדהות עם הכתוב בו.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על החיים הסודיים של אימא ללא הפסקה