הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 במאי, 2012
ע"י asherkiller
ע"י asherkiller
אני אוהב בראוניז. הבראוניז הדחוסים והשוקולדיים הללו עם חתיכות של אגוזים בפנים. למה נזכרתי בבראוניז כשקראתי את "דרקונים של ליל החורף"?
ובכן חויית הקריאה הזכירה לי אותו. הספר הזה דחוס באירועים נפלאים שהיו יכולים להספיק לטרילוגיה בפני עצמה. האגוזים הפריכים שמתחבאים בתוכו הם הדמויות העגולות והמקסימות בעלי חוזקות וחולשות שגורמות לך להזיל דמעה ולהריע בשלהוב חושים לפי המאורעות שפוקדות אותן.
מרגרט וטרייסי השכילו לבנות עולם פנטסטי אדיר שבו הקורא לא יכול שלא להישאב אליו ולחיות אותו. הקריאה היא חוויה פיזית ממש- כמו בראוניס...
הספר הזה ממשיך את הרמה של הראשון ואפילו מתעלה עליה!
אה- ולאורנה שולטת!!
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
הקיסרית הילדותית
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
החזרת אותי עשרים שנים אחורה... :)
|
|
|
קלינסטי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
וואו גלעד
התיאור שלך עם הבראוניס, כול כך מתאים, מעביר את ההרגשה שלי במדויק, פשוט לאהוב ולהתאהב מחדש, ישר מהלב של הילד ששוכן בתוכנו, ברבו לך, ביחוד שגם אני אוהבת את לאורנה מאוד, חולשתי לאלפים הרי חה
|
|
|
נוי אודם אלון
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
טעות קלה XD
רייסטלין ישלוט תמיד,בכל מצב ובכל עת!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבל אם הערצתך נתונה ללאורנה,נו טוב....מי אני שאחלוק?! |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
