ביקורת ספרותית על הנווט מאת קלייב קאסלר

---

בסוף שנות השבעים קלייב קאסלר היה מלך. לפחות עבורי.
הספר שלו "הרם את הטיטאניק" היה פצצה לפנים ולמוח. זה היה המון שנים לפני שבאמת הגיעו לשרידי הטיטאניק, והיא הייתה אז אגדה אפופת מסתורין, משהו כמו קאמלוט של המלך ארתור - מושג אגדי, קיים-לא קיים, משהו שאפשר לרקום סביבו מיתולוגיות.
וכך הוא עשה. דירק פיט, הגיבור המושלם שלו, נאבק בחורשי רע, תוך שהוא צולל אל הטיטאניק האבודה כדי למשות אוצר והספיק בדרך לספק לא מעט נשים כמהות.
עבור ילד קיבוצי לא הייתה דרך טובה יותר לעוף למקומות רחוקים, מסעירים ומרתקים.
והנה היום, אחרי קריאת "הנווט", מתברר כי קאסלר הוא מלך בדימוס. אבל זו לא אשמתו, זו אשמתי. לטיטאניק כבר הגיעו, אני כבר מזמן לא בקיבוץ ולמרות שכל המרכיבים כאן - הגיבור הנאבק והמספק, הים הרחב והעמוק והטיפוסים שוחרי הרע - משהו עיקרי כבר לא פה.
"הנווט" משלב כנהוג במחוזותינו מאז "צופן דה וינצ'י" ידע קדום שאמור להיטיב את חיינו כיום, אוצר אחריו מחפשים כולם וטובים נגד רעים.
אפשר לסכם שאם אתם משתמשים בתחבורה ציבורית, אפשר בהחלט לקרוא עד לתחנה הסופית, שלכם או שלו, תלוי מה יגיע קודם.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על הנווט