ביקורת ספרותית על פראני וזואי - מאנגלית: נירה צפריר מאת ג'. ד. סאלינג'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 במרץ, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


ישנם שלושה גורמים שהופכים ספר לטוב בעיני, למשהו ששוה לקרוא ואפשר להפיק ממנו משהו.

האחד הוא סופר שמציג את עצמו לקורא, שמצליח להעביר במילותיו את תודעתו באופן ברור. ספרות היא המדיה היחידה בי ניתן לעשות זאת, בסרטים ומחזות מעורבים ביצירה רבים מידי, והמדיות החזותיות (צילום, ציור, פיסול) הן רגע קפוא ללא שינוי או התפתחות כך שכמות האינפורמציה בהן מוגבלת. אפילו ברוב קשרנו האישיים אין אנו מכירים את תודעתו של אדם אחר, נדרשת היכרות רבת שנים כדי להתחיל ולהכיר אדם, כדי שהוא יבטח בנו מספיק כדי להיפתח אלינו ולחשוף את נשמתו הכמוסה בפנינו. ספר הוא המקום היחיד בו בדידותו של אדם אחד, הכותב, פוגשת את בדידותו של אדם אחר, הקורא.

גורם נוסף הוא סופר שגילה משהו על המצב האנושי וחושב שהגיע לפיתרון. סופר שמציג בפנינו את דעתו על סבלותיהם של בני האדם, הסיבות לסבל זה וכמובן פיתרון שנראה בעיניו הגיוני. אומנם גורם זה נוגע במכנה המשותף שהוא אולי לא הנמוך ביותר, אבל הוא המשותף ביותר, הסבל, אבל הפיתרון לבעיה זו כל כך חמקמק, לא ברור מאליו שתמיד נראים לי מעניינים, חשובים ספרים העוסקים בנושא זה.

גורם אחרון הוא וירטואוזיות בכתיבה, חוש הומור, כתיבה סוחפת מעניינת, סגנון שובה עין. סופר שכמו מתרברב ביכולתו, תראו מה יכול אני לעשות. כתיבה טובה מדורגת בעיני הרבה מעל עלילה טובה. עלילתו של הספר ברוב המיקרים שולית ביצירת חוות דעתי עליו.

פראני וזואי הוא הספר היחיד שאני מכיר שמחברו הצליח לאחד בו את כל שלושת הגורמים שהופכים ספר למוצלח. סאלינג'ר מצליח לדחוס לספר קצר כל כך את כל תפיסת עולמו. את הכאב האנושי שבניסיון להתמודד עם עולם שלא תפור לפי מידותיך, שאינך מרגיש חלק ממנו, ואת הדרך להתגבר על כאב זה. כל זאת בסגנון ומניירזים כל כך יחודיים ושובי לב שאי אפשר שלא להתאהב בספר קטן ויפיפה זה.

אני מניח שרוב האנשים מכירים את סאלינג'ר בעקבות קריאה של התפסן בשדה השיפון. למזלי קראתי את פראני וזואי לפני שהתפסן בשדה השיפון הגיע לידי מכיוון שאחרת אני לא מאמין שהייתי ממשיך וקורא עוד ספרים של סאלינג'ר. אני רק אגיד שאין כמעט דימיון בין הספרים ולפעמים קשה לי להאמין שסופר אחד כתב את שניהם.

לספר אין עלילה ממשית, הוא מתרכז בשני אחים למשפחת גלאס פראני וזואי והוא מתרחש ברובו בשתי סצנות רבות משמעות. בראשונה פראני מסבירה לחבר שלה ליין את השגותיה לגבי העולם שהיא נאלצת לקחת חלק בו. פורסת את הטעמים להתמוטטות העצבים שהיא תקבל בסופה של אותה סצנה. בחלק השני זואי מנסה לעזור לפראני להתגבר על יאושה מהעולם הסובב אותה, לנסות ולגמול אותה מהתעקשותה שלא לקחת בו חלק, על אף שכל אותן השגות קיימות בזואי כמו גם בפראני יחד עם הפיתוי המשותף לשניהם להתמוטט, לצאת למסע צלינות או להתאבד כפי שאחד האחים לבית משפחת גלאס כבר עשה.

פראני וזואי הם שתיים מהדמויות המורכבות והמעניינות שיצא לי לפגוש בעולם הספרות, בשל הדרך בה הם מתלבטים בכלובם מודעים לסורגים המקיפים אותם אך יודעים כי אין ביכולתם לשבור אותם. קולם היחודי הנובע מדרך חינוכם יוצאת הדופן בידי אחיהם הגדולים, מהמאבק בין הניסיון שלהם לקבל את האגו ובין הסלידה מדרישותיו. ומעל הכול מכך שהם היו מחליפים ברגע את כל החוכמה, המחשבות המורכבות, הידע הנרחב שלהם באפשרות להיות מאושר, שכן הם יודעים כמה אומללות נחבאת לה בתכונות אלה.

הייחוד הבלתי אפשרי של ספר זה שבניגוד לספרים "עמוקים" אחרים, כאלה שעוסקים בבעיות כבדות משקל, ספר זה כתוב בקלילות מקסימה, הוא מצחיק מעניין וזורם, אין את ההרגשה הרגילה לסוג כזה של ספרים שלקרוא בו זה מאבק. בנוסף להיותו חכם הוא מהנה ומצחיק, שילוב נדיר כל כך.

אני ביליתי שעות בעודי חושב על הספר הזה, כשלפעמים באמצע נסיעה באוטובוס או לפני השינה לפתע התעוררה בי הבנה לגבי קטע מסוים בספר. תמיד ראיתי בפראני וזואי משהו כמו מיסטי, שברגע שאני אבין אותו באופן שלם ומלא משהו יקרה, התודעה שלי תוצת באור חדש. אותו סוג של שינוי רוחני אחריו פראני רודפת במהלך דפי הספר.

התעוררות ב - 120 עמודים.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
גם אם אתה נהיה בוהמיין או איזה משוגע כזה אתה עדיין הולך בתלם כמו כולם פשוט בתלם אחר. (פראני לליין מעל קערת רגלי צפרדים)
בפראני וזואי המתח בין להיות מישהו מיוחד לעשות משהו יוצא דופן, לבין לחיות למען רווחתך הפנימית מגיע לשיא בכתביו של סאלינג'ר, ומרשים יותר מכך הוא מגיע לפיתרון בפעם הראשונה בכתביו. (שלא לדבר על מכתבו של באדי לזואי אחד מקטעי הפרוזה האהובים עליי).
כל אחד וטעמו ואני בהחלט יכול לראות את הקושי בהתחברות לפראני וזואי, יש בו משהו מתנשא, אבל אם קראת אותו לפני שנים רבות הייתי מנסה אותו שוב, בהחלט יתכן שתשנה את דעתך.
עמיר (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ומצד שני דווקא הנאיביות שיש בתפסן, חוסר היכולת להתמודד עם הזיף, הם חלק מהקסם שלו. אם כבר בגרות והשלמה, אני מעדיף עשרות מונים את "הרימו את קורת הגג, נגרים", אחד הספרים היותר יפים שקראתי.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אמיר וחזקי לדעתי התפסן בשדה השיפון הוא הספר הילדותי מבין השניים. בהתפסן בשדה השיפון מציג סאלינג'ר אדם חסר יכולתו להתחבר ולמצוא עצמו בעולם שאין הוא מצליח להבינו. הספר לא נוגע בסיבות הפילוסופיות אישיותיות של חוסר התאמה זה. לא מציע מבנה מחשבתי שיוכל לפתור את הסבל שהחיים האנושיים לעיתים כה קרובות מחוללים.
הרעיונות המעסיקים את סאלינג'ר בשני הספרים אכן דומים. פשוט פראני היא הולדן 5 שנים מבוגר יותר, שיש לו כבר יכולת להבין עצמו ולתמלל את מצוקותיו. וזואי הוא הולדן 10 שנים מבוגר יותר שיש לו יכולת להציג את הפיתרונות שהוא מצא בתקופת חיים מיוסרת לסיבלותיו.
לדעתי כדי לכם לנסות ולקראו שוב, הוא לא ספר קל להבנה ואי אפשר בקריאה ראשונה אף והתחיל ולגעת בעומק ובחוכמה שספר זה מכיל. לדעתי לא ממש הבנתי אותו לפני הפעם העשירית שקראתיו, אבל אני מבין לאט :)
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אירמה קראתי את כל ספריו (המעטים עד להכאיב) של סאלינג'ר ואהבתי מאוד את תשעה סיפורים (לאסמה באהבה ובסיאוב קראו לתירגום שהפך אצלי לבן בית) והרימו את קורתת הגג.
בלי ספק אחד הסופרים האהובים עלי.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אני עדיין מתרגל לאתר אין אפשרות לענות לתגובות עצמן? זה ממש מוזר ולא יעיל. נו טוב.....
עולם נפלא
קודם כל תודה רבה.ישנה תחושה קלה של התרברבות בספר, התנשאות, וסוג מסוים של אליטיזים ספרותי מובנה. אבל לדעתי הדבר הוא חלק בלתי נפרד מהספר. המנייריזם הספרותי אמור לתת ביטוי לתחושת הזרות, הניתוק של כוכבי (ממש ככה) הספר מהעולם הסובב אותם. סאילינג'ר מנסה לתת לנו גישה לתודעתם של דמויותיו והסגנון הוא חלק בלתי נפרד מהשיח הפנימי (שנעדר לחלוטין מספר זה ובכל זאת קיים בכל אחד משורותיו) המורכב, המתנשא, וחסר הרחמים העצמיים של כוכבי איזה ילד חכם לשעבר פראני וזואי. למרות שאין לנו גישה לעולמם הפנימי של הדמויות כותב הספר (שנרמז באגרסיביות שהוא מחנכם ואחיהם הגדול של כוכביו) דומה להם בצורה כזו שניתן להחיל את סגנונו גם לתודעתם, והדבר נותן לנו זוית ראיה נוספת עליהם, דרך נוספת להבין את התחבטויותיהם.
לדעתי פראני וזואי הוא ניסיון ספרותי מרתק, אפילו אם מתעלמים מהתכנים המאתגרים ומעניינים שלו הוא שווה וקריאה ומאוד מומלץ.
חזקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מסכים עם עמיר אמנם קראתי את שני הספרים לפני זמן רב, אך תחושתי הייתה שסלינג׳ר ממחזר רעיונות מהתפסן באופן יותר מלאכותי ופחות פרוזאי. גם כאן מדובר בספר טוב, אך את התפסן פשוט לא ניתן לשחזר.
אירמה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
עמיר, פעם ראשונה שאני חולקת עליך. מאורע היסטורי ;)
עמיר (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
פחות אהבתי את הספר הזה יש בו איזה משהו שחצני וחנפני, כאילו סלינג'ר פונה אל קוראיו, תראו איזה מגניבים ומיוחדים אנחנו. יש את זה במידה רבה גם בתפסן, אבל שם זה איכשהו נבלע בתוך רעיונות גדולים יותר ובשלים יותר. סקירה מבריקה.
אירמה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אחד האהובים עלי! בטח קראת גם את "9 סיפורים" ואת "הרימו את קורת הגג נגרים", כי אם לא, אתה חייב!!
אני חושבת שסלינג'ר היה גאון בסיפורים קצרים, הרבה יותר מבתפסן.
עולם (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת. אבל אם ספר גורם לי לחוש כי הסופר "כמו מתרברב ביכולתו" זו בעייה המעידה לטעמי על חוסר בשלות של הסופר (אינני יודע אם זה המצב בספר זה). כך חשתי, למשל, כשקראתי את "ילדי חצות" של רושדי. ומצד שני, כשקראתי את "האחים קרמאזוב" התפעלתי ממפגן הוירטואוזיות הספרותית של דוסטוייבסקי, אבל הטקסט זרם באופן טבעי ולכאורה מחוייב-המציאות ללא תחושה כלשהי שהמחבר מנסה "להתרברב".





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ