ביקורת ספרותית על מחסה - הסדרה של מיקי בוליטר #1 מאת הרלן קובן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 במרץ, 2012
ע"י אנג'ל


היום, בערך בשתיים עשרה וחצי, יצאתי מאושרת מחנות סטימצקי הקרובה לביתי עם שני ספרים בידי, אחד מהם היה הספר הנ"ל, מחסה.

אבל, זה התחיל יותר מוקדם, ששיחררו אותנו שעה קודם מהבית ספר, אושר גדול, מאוד.

ליד הקניון דיברתי עם חברת נפש שלי על "משחקי הרעב" ואיך זה מתקשר? - זה לא.

א ב ל, בתוך הקניון קיימת לה חנות קטנה וצנועה, ולמזלי, עם הכסף שקיבלתי מהחגים, יצאתי לקנייה מאושרת בחנות הספרים ורציתי שהיא תזיל ריר על הספרים החדשים שאקנה.

וככה מתחיל סיפורינו, בחנות הספרים המתוקה שלנו שערכה מבצע "שניים במחיר אחד" הודות למבצע הזה קניתי את הספר.
כי הוא היה אפשרות שנייה, הייתי הולכת עליו אם לא הייתי רואה ספר אחר, שנשמע יותר טוב.

-------------------------------

אוקיייייייייי!
עכשיו, שסיימנו עם "היו היה פעם" של הביקורת, אנא הישענו אחורה בכיסאותיכם, ותקראו ביקורת זו.

-------------------------------

נער בדיכאון, אמא נרקומנית, אבא מת, דוד שנוא, חברה נעדרת.
זאת תמונת מצב כללית של הספר מתחילת הפרק הראשון.

---

הסיפור נכתב מנקודת מבטו של מיקי, ילד להורים נודדים, שנדדו כל חייו, ואף פעם הם לא נשארו במקום אחד.
מיקי הוא ילד שאף פעם לא היה רגיל להתמקם ולהיות במקום אחד.
הוא סובל את דוד שלו בשל מערכת היחסים השנואה בין אימו לדודו, ובשל כך שניסה לקחת משמורת עליו.
בדף הראשון הוא מתחבט בנפשו על כל החיים הדפוקים והעצובים שלו, על אימו הנרקומנית, אביו המת, אשלי, חברתו הנעדרת, (היא נעלמה לפני תחילת הספר, אכזבה...) ומערכת היחסים בינו לבין הדוד השנוא שמנסה להתחבב עליו.

---

הסופר כותב טעויות, מודע להן, ואז הוא מנסה לכתוב סיבה, והיא נשמעת יותר כמו סוג של תירוץ.

הסיפור עובר מהר מידי, אני בקושי מבינה דבר, רגע אחד הוא נמצא שם, וברגע השני הוא בקצה השני של העולם.
איך אני אמורה להגיב על זה?

היה קשה לעקוב אחרי הדמויות, והיה קשה להתחבר אליהן בגלל זה, אבל עדיין הצלחתי למצוא את הדמות האהובה והמועדפת עלי, ואני שמחה שזה קרה.

---

הנער עבר הרבה מאוד יחסית לנערים בגילו, וכולם קשים ואכזריים, אבל בחיי, אתה לא צריך להיות כל כך בכיין!
כל רגע אכזרי הוא אומר שהוא התאפק לא לבכות, הוא ניסה להסתיר את הדמעות, הוא בכה שם, הוא בכה פה, זהו!
למה? כמה בנים ב א מ ת מסוגלים לבכות?!
כי לפי מה שהבנתי, בנים הם קשוחים וקשים וקשה לסחוט מהם רגשות.
גיבור בכיין זה לא טוב.
אלא אם כן אתה הולך על ספר קומי.
וזה בהחלט לא ספר קומי.

---

טוב, לספר היו חייבים להיות צדדים טובים אם הענקתי לו ציון כזה, נכון?
בדיוק!

הספר מותח, מעניין, מרתק, בעל שפה גבוה, מסקרן, שואב את הקורא פנימה ומותיר תענוג ועניין בו.
אני כבר מחכה לספר המשך.

אני מרוצה מהספר, אבל יודעת שהוא היה מסוגל ליותר, אני יודעת שהסופר היה יכול להיות ליותר למרות שלא קראתי את הספרים שלו.

אומנם קצת אכזבה, אבל כל כך הרבה עניין ומתח, שלא יכולתי לא לתת לו ציון כזה.

קוראי מתח מאוד יאהבו לקרוא את הספר הזה, ספרי בלשים וחוקים אולי גם יאהבו.

אבל בכללי, הוא מומלץ מאוד ואני מאוד אהבתי אותו.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
dror vaknin (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
זה שהסיפור רץ מהר, זה אמור להיות כיפי :-) אתה לא מספיק לעכל דבר אחד ובא משהו נוסף אחריו שמפתיע אותך לגמרי. הספר לא משעמם, הוא רץ מהר, אין הרבה חפירות ולדעתי, זה הכי כיף ;)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ